10 סיבות למה האוסקר מבאס (וצריך ללכת משם)

לאוסקר 2021 היה אחד משיעורי ההצבעה הנמוכים בהיסטוריה. עם כל כך הרבה בעיות ואנשים שעוצרים להאמין באמינות האקדמיה, האם הגיע הזמן לשינוי כל כך נחוץ באוסקר?

שקוע במחלוקות

ילד מאיפה נתחיל!! יש כל כך הרבה מחלוקות סביב האוסקר שלא היינו מעזים להתחיל לספור. החל מבעיות כמו מעט מדי ייצוג מגדרי באקדמיה ועד כל כך מעט נשים ששחקניות ויוצרות קולנוע זוכות בפרסים על הכן, האוסקר נגוע מאוד. אנשים צבעוניים העלו את חששותיהם כשהביאו ללייט את הנושא #OscarsSoWhite. האקדמיה הגיבה ביצירת דרישת גיוון. אבל זה אפילו לא פותר את הסוגיות הנוגעות לאפליה אפילו בהפרש הקטן ביותר. למעשה, זה דווקא מדגיש את הנושאים אפילו יותר, האוסקר היה ותמיד היה מועדון של איש לבן. זה כנראה לא ישתנה לעולם.

עבור פרס בינלאומי, זה בקושי 'בינלאומי' כביכול

טקס האוסקר מעניק את הסרט הטוב ביותר לכל סרט שמדהים אותנו מספיק כדי לעמוד ולמחוא כפיים. ללא קשר לשפה ולנקודת המוצא של הסרט, כל סרט זכאי לפרס התמונה הטובה ביותר. אבל זה לא היה עד שטפיל זכה בפרס בשנה שעברה. האוסקר מייצג את העשייה הקולנועית העולמית. אז למה יש להם שתי קטגוריות שונות עבור הסרט הטוב ביותר (תוצרת ארה'ב ובאנגלית) והסרט הבינלאומי הטוב ביותר? האם זה לא אומר שאנחנו מפרידים בטעות סרטים על סמך השפה והמקור? עוד סיבוב היה סרט הרבה יותר טוב מ-Nomadland. זה היה לא הוגן ולא מתבקש שהאחרונים אפילו לא ייחשבו לסרט הטוב ביותר.

סרטים נבחרים על סמך נושא בלבד בימינו

סרטים כבר לא נוצרים להמשך יצירת סרטים ניסיוניים. הם לא נועדו לבדיון. רעיונות וחלומות נשטפו באסלה. עכשיו הסרטים מבוססים על נושא. אנשים צופים בסרטים בשביל הכוכבים והמסר שהוא נותן. משחק החיקוי היה הצלחה אדירה. אבל אנשים נהרו לבתי הקולנוע כדי לראות את בנדיקט קמברבאץ', לא את אלן טיורינג. הנערה הדנית השתמשה באייקון הטרנסג'נדר לילי אלבה ככלי שיווקי. סטיב ג'ובס ממש השתמש בשמו ובתהילתו של סטיב ג'ובס כדי לפרסם את עצמו. סרטים משתמשים כעת בסיפורים מבוססים כדי למשוך קהל. האוסקר כבר לא מעודד במאים להמציא משהו ייחודי.

קרא גם: אוסקר: 16 רגעים מביכים מתערוכת פרסי 2021

במאים תפורים סרטים שנועדו לזכות בפרסים

עכשיו אנחנו מגיעים לסוגיית Oscar-Bait. נגיד כאן משהו מאוד מאוד שנוי במחלוקת. האוסקר נוטה להעדיף שחקנים המגלמים דמויות נכות, שמנות, מכוערות, הומואים או דמויות שונות פיזית. קח את הדוגמה של אדי רדמיין. אין ספק שהוא שחקן נפלא. אבל רוב היצירות הגדולות ביותר שלו היו כישלונות מסחריים. ב-Theory Of Everything, הוא גילם את סטיבן הוקינג. בנערה הדנית, הוא גילם את לילי אלבה. זה לבדו מדבר רבות על הטיה מסוימת שקיימת בהוליווד. יוצרי סרטים נוטים ליצור סרטים שנועדו לזכות בפרסים בימינו. הם לא כאן כדי לפייס את ההמונים ולגרום להם לחשוב, וזה בעצם כל הנקודה המטורפת של הקולנוע. טקס האוסקר מפיץ נוהג של השפעה על במאים לזכות אך ורק בפרסים על זה.

ממש לאף אחד לא אכפת יותר מביו-פיקס (אז תפסיק לעשות אותם!!)

בשנת 2016 ובשנים שלאחר מכן, סרטי ביוגרפיה רבים קיבלו זינוק מסוים של רלוונטיות במועמדויות לאוסקר. בשנת 2016 לבדה, ארבעה מתוך חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר היו סרטים ביוגרפיים המבוססים על אנשים מהחיים האמיתיים. האקדמיה לא מפסיקה להדהים אותנו. זה ממשיך לעשות סרטים על אנשים שהסיפורים שלהם מטורפים בציבור וידועים ברבים. אנחנו יודעים על סטיב ג'ובס. כמות לא קטנה של אנשים כבר ידעו מי זאת לילי אלבה. בשנת 2021 עלו על הכן סרטים ביוגרפיים ודרמות מבוססות עובדות רבות. Judas And the Black Messiah, Mank ו-One Night In Miami מספרים סיפורים שהעולם כבר מכיר. תביא לנו משהו ידוע בשביל לבכות בקול רם!!

הקריטריונים של האקדמיה לבחירת הזוכה הם קריפטיים ומעורפלים ביותר

באקדמיה יש כ-7000 חברים. הם מבססים את ההצבעות שלהם על בסיס רוב. 7000 החברים מחולקים ל-17 סניפים. ועל מועמדות מסוימת בכל קטגוריה, רק פלג מסויים של סניפים יכול להצביע. אז לא כל 17 הסניפים יכלו להצביע, למשל, לתכונת האנימציה הטובה ביותר. אבל הנה המלכוד. האקדמיה טוענת שההצבעות שלה חסרות פניות לחלוטין, אינן מושפעות מגורמים חיצוניים. והמתמטיקה שהם מציגים היא מאוד מסובכת, משתנה מקטגוריה אחת לאחרת. האקדמיה מציגה אלגוריתמים מסובכים בצורה בלתי סבירה לבחירה נבונה בקטגוריה בשם השקיפות.

אם הסרט הוא שובר קופות, הוא לא יכול לזכות בסרט הטוב ביותר מסיבה מוזרה

האוסקר והאקדמיה נוטים להעדיף סרטים שהם מחשיבים כ'אמנותיים'. רעיון האמנות שלהם הוא משהו מושך חזותית, מרתק נפשית ורענן. אבל הנה הקאץ' - האוסקר מעדיף רק לעתים רחוקות סרטים שנועדו להיות שוברי קופות. לעתים רחוקות יותר אתה רואה סרט כמו Mad Max: Fury Road או The Dark Knight מועמד לקטגוריית הסרט הטוב ביותר. שני הסרטים אהובים על ידי מעריצים בכל רחבי העולם והיו הסרטים הנסקרים ביותר בשנות יציאתם בהתאמה.

למה שהאקדמיה צריכה להחליט על הסרט הטוב ביותר בזמן שלקהל הרחב אין שום דבר על זה?

במדינה דמוקרטית, כולם יכולים להצביע. באוסקר, זו רק אשליה של דמוקרטיה. אתה יכול להגיש כמה מועמדויות שתרצה אבל האקדמיה יכולה לבחור מי מנצח ומי מפסיד. כמו שאמרנו, האקדמיה היא 7000 חברים חזקים. האם סרטים עשויים לעיניהם בלבד? סרטים נוצרים להמונים, לעם הפשוט, ארה'ב. צריכה להיות לנו את המילה האחרונה בהחלטה. למה הצופה בסרט לא מקבל הצבעה? למה כל הזמן נדחקים מהצד וחייבים לראות דברים מתפתחים מרחוק מאחורי דלתות סגורות.

אולי גם תאהב: סלבס ב-1 Vs. האוסקר האחרון

חסמי כניסה אדירים

עד לפני זמן מה, במאים כמו ג'יימס קמרון ורידלי סקוט השיקו לבד קמפיין מוצלח נגד שירותי סטרימינג. הם הובילו את האקדמיה להאמין ש-Netflix Originals ו-Amazon Originals אינם זכאים לקטגוריית הסרט הטוב ביותר. והדבר המצחיק הוא - האקדמיה האמינה להם. במשך זמן רב, נטפליקס למעשה נאלצה לשחרר במקביל רבים מהסרטים המוערכים שלה בבתי הקולנוע כדי שיוכלו להעפיל לסרט הטוב ביותר. זו רק דוגמה אחת מני רבות על מחסומי הכניסה הבלתי נראים אך החזקים של שמירה על הפרס היוקרתי ביותר בתעשיית הקולנוע.

זה הפיץ תרבות אליטיסטית יותר מדי זמן

אחרון חביב, האקדמיה עשתה כל שביכולתה כדי להתפרסם כדמות גדולה מהחיים. חברי האקדמיה זוכים ליחס של מלכים. קח את הדוגמה של קירסטן דאנסט. ברגע שהיא הפכה לחברה, אתרי חדשות ומגזינים מקוונים החלו לזרום מעליה, ופרסמו מאמר אחר מאמר על דעותיה. למה שיהיה לנו אכפת ממה שאישה אחת חושבת כשמדובר בתעשייה ששווה יותר מ-136 מיליארד דולר? מדוע האקדמיה המשיכה את האמונה שהם שייכים למועדון עילית כלשהו שרק למעטים נבחרים יש גישה אליו? ולסיום, למה הם זוכים להעניק פרס מטעם העולם כולו? האקדמיה והאוסקר הם מאוד קלאסיים באופיים. זה היה אותו הדבר מאז כמעט מאה שנה.