5 סיבות מדוע 1917 הוא סרט המלחמה הגדול ביותר של המאה ה-21 (ו-5 מדוע מכתביו מאיוו ג'ימה)

לז'אנר סרטי המלחמה יש המון ערכים מדהימים מהמאה ה-21 כמו Fury ובלק הוק דאון. אבל שני סרטי המלחמה הגדולים של המאה ה-21 בכל הזמנים יהיו תמיד 1917 ומכתב מאיוו ג'ימה. מי מהם עדיף מבין השניים?

איוו ג'ימה: הסיפור מתרחש מנקודת המבט של האויב

באיזו תדירות אתה נתקל בסרט מגובה בהוליווד שמספר סיפור של מלחמת העולם השנייה מנקודת המבט של מדינות הציר? לא הרבה. רוב סרטי המלחמה מתמקדים במאמץ של בעלות הברית. אמנם יש להם סיפורים ראויים לחלוק, אבל יש הרבה סיפורים מהצד היפני והגרמני של המלחמה שעדיין מתעלמים מהם. איוו ג'ימה היה אחד מזירות הקרב האחרונות למלחמה בין אמריקה ליפן במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא ייחודי לא רק בגלל נקודת המבט יוצאת הדופן שלו לסיפור סיפורים, אלא גם בגלל שהוא לוכד את הלב והנשמה של האויב, נותן לנו הזדמנות לראות אותם כבני אדם שהם בסך הכל פיונים, הנשלטים על ידי האליטה השלטת.

1917: The One Take Cinematography

כשאתה צופה ב-1917 בפעם הראשונה, זה היה עוצר את נשימתך. אנחנו לא צוחקים עליך, זה קולנוע סוחף מבוסס על מה שנראה כמו צילום אחד. הסרט כולו מרגיש כאילו זה היה סצנה אחת מתמשכת מההתחלה ועד הסוף, ללא שום סצנות חתוכה. במציאות, 1917 הוא שילוב של סצנות מרובות המוחזקות יחד על ידי עריכות מרובות שנעשות בחוכמה. כל חווית הצפייה בסרט לשנת 1917 כל כך מרגשת ומושכת עד שלפעמים שוכחים שאתה רק צופה.

איוו ג'ימה: איסטווד, ספילברג וימאשיטה - השילוש הקדוש של יצירת הסרט

לא הרבה סרטים יכולים להתפאר בגיבוי שיש ל-Letters From Iwo Jima. לסרט המלחמה בשפה היפנית משנת 2006 יש שלושה שמות גדולים. סטיבן ספילברג הוא זה שהפיק אותו. קלינט איסטווד, שחקן ובמאי מוכשר מאוד, ביים את הסרט. איריס יאמשיטה כתבה את התסריט. יש לזה הניסיון הראשון שלה לכתוב תסריט הוליוודי. התברר שזה כל כך טוב שהיא הייתה מועמדת לפרס אוסקר על עבודתה. יאמשיטה גדלה והפכה לסופרת אגדית בדרגים הגבוהים ביותר של הוליווד. היא התחילה את דרכה עם הסרט הזה.

אולי גם תאהב: כוכבי הוליווד ששכחת שיחקו נבלים בסרטים מפורסמים

1917: ויזואליות פורצת דרך

גם הצילום הוויזואלי של הסרט הוא משהו שצריך למחוא כפיים. זה כמו שיר של אורות. הסרט מתחיל בצבעים קודרים ובסביבה קודרת. ככל שהעלילה מתעבה והסיפור הופך להיות הרבה יותר מעניין, הצבעים המשמשים בסצנה משתנים. הניגודיות של הצבעים כל כך שונה וייחודית לכל סצנה שהיא גורמת לנו לתהות אם אנחנו עדיין צופים באותו סרט. אפילו המוזיקה משלימה את הסצנות המדוברות, תופעה שלא נשמעה כמותה בקולנוע של העידן המודרני.

לאיוו ג'ימה: אין גיבור ראשי, מה שמאפשר לסרט להתמקד בצבא היפני בכללותו

מה מנצח במלחמה? הטנקים והתותחים, המטוסים וספינות המלחמה? או שמא זו האסטרטגיה והטקטיקות שננקטו? במלחמה לא מנצחים כדורים אלא האנשים שיורים את הנשק. במלחמה מנצחים אנשים. במשך זמן רב, סרטי מלחמה התמקדו באדם יחיד, מנבאים את הצד של אותו אדם בסיפור. והיינו אמורים לקחת את הסיפור הזה בתור העלילה הכוללת של הקרב המתרחש. במכתבים מאיוו ג'ימה אין דמות מרכזית. הסרט אמנם מתמקד בקוריבאיאשי הכללי לפעמים, אבל אלו רגעים די חולפים. הסרט מתמקד בצבא היפני. הוא מספר את סיפורם של החיילים הרגלים הרבים שהולכים על הקרש מדי יום, לא רק על דמות מרכזית אחת.

1917: עדינות היא שם המשחק

1917 הוא סרט מלחמה. ובזמן הזה, כולנו גדלנו לדעת שמלחמה, במלוא המהות שלה, היא דבר רע באמת. זה מוביל לסבל ולייסורים בסדר גודל חסר תקדים. אין צורך ללמד את הקהל מחדש מדוע מלחמה היא רעה. זה משהו שרוב סרטי המלחמה שוכחים, מספרים מחדש את אותו שיעור מוסרי שוב ושוב. 1917 לא מבזבז את זמנו על שליחת אותה הודעה. במקום זאת, הוא מסתמך על צורות עדינות של תקשורת. לסרט לוקח מעט מאוד זמן להתמקד בדימויים אלימים וקודרים. גם כאשר בתוך אוהל בית חולים צבאי, מתעלמים מהשימוש החצוף באלימות ושפיכות דמים כדי לקדם את הסרט לז'אנר המלחמה.

איוו ג'ימה: ההופעה המעולה של קן ווטאנבה בתור הגנרל טדמיצ'י קוריבאיאשי

אנחנו יודעים שלמכתבים מאיוו ג'ימה אין גיבור קפדן. אבל זה כן מתמקד בדמותו של קן וואטנבה - הגנרל טדמיצ'י קוריבאיאשי יותר מאשר לעתים קרובות. Kuribayashi הוא דמות מאוד בשרנית ומחושבת היטב. יש לו חשיפה לאורח החיים האמריקאי ולכן הוא לא מאמין לתעמולה היפנית של דמוניזציה של האמריקאים. הוא מזדהה איתם. אבל זה לא אומר שנאמנותו מוטלת בספק. קוריבאיאשי הוא פטריוטי מובהק וימסור את חייו למען ארצו. וזה לפעמים מוביל לרגעים של עימות עז בתוכו. קן ווטאנבה מצליח להוציא את רגעי המשחק הקשים להפליא האלה בקלות יחסית.

1917: Better Showcases The Horrors Of War

זה שהוא לא מראה שגברים מפוצצים לרסיסים מאש מקלעים או ארטילריה, לא אומר שאין בו קטעים ספוגים בדם. אחת הסצינות הראשונות כללה את שני הגיבורים שחצו דרך ארץ הפקר, חלקת אדמה מכוסה בכל כך הרבה גופות עד שהיא עולה במספר הזבובים המרחפים מעליה. סצנה נוספת הכוללת מלכודת טמבל המופעלת בטעות בתוך מחנה אויב נטוש היא גם מראה שכדאי לראות ולהיזהר.

איוו ג'ימה: סרט מלחמה בשפה זרה שמכה חזק, ממש חזק

מכתבים מאיוו ג'ימה עשויים להיות שייכים לז'אנר המלחמה. אבל הוא מעולם לא נוצר כדי לספר את סיפור הקרב. הוא נועד לספר סיפור כיצד חובות ואחריות יכולות להכביד על המצפון החברתי הקולקטיבי של אומה שלמה. שלמרות שלא רצו להילחם, החיילים היפנים נאלצו להשתתף במלחמה שרובם היו מתרחקים ממנה. הם רק הצטרפו לקמפיין כדי להגן על ארצם ועל משפחותיהם. יש מספר סצנות בסרטים שכל כך נוגעות ללב כמו כשסייגו רואה את השמש השוקעת ומחייך בסוף. כשהארכאולוגים סוף סוף מצאו את המכתבים הקבורים של חיילים יפנים מתים ב-2005, אפשר היה לשמוע את קולותיהם מהדהדים באוויר. לסרט יש חלק נכבד של סוחטי דמעות.

קרא גם: אוסקר: 16 רגעים מביכים מתערוכת פרסי 2021

1917: שומר על אלמנט האדרנלין שואב לאורך כל תקופת ההרצה

בין אם זה הצילום האחד, המשחק המעולה או המשיכה החזותית הטעונה של 1917, הסרט מקבל ציונים גבוהים בעצם בכל הקטגוריות. בהשוואה למכתבים מאיוו ג'ימה, ל-1917 יש X-Factor. הוא אגרסיבי וחוקר את מרכיב המלחמה. למכתבים מאיוו ג'ימה יש גישה פסיבית למדי והיא מתמקדת באלמנט של חיי אדם על כף המאזניים ולא במלחמה עצמה. כתוצאה מההבדל בגישה, 1917 מצליחה לתת לנו שיא שעשוי להיות אחד הגדולים אי פעם בהיסטוריה הקולנועית. כסרט מלחמה, הסצנה המציגה את הריצה האחרונה המרגשת של הגיבור בין כל הפיצוצים היא בלתי נשכחת.