מחזור תשע שנים
בתוך מחזור תשע השנים, אנו למדים שהרגשות שלנו הם האמצעי היחיד שבאמצעותו אנו מוצאים סנגור לקראת חופש אישי. זוהי שנה של סופים, השלמות ומסקנות המציעות הזדמנות להשתחרר מהאמונות המוטעות שתמיד גרמו לאומללות, שעמום, חוסר שביעות רצון וקיפאון. 'תשע השנה' חושפת ומלמדת אותנו כיצד להשתחרר מעברנו על ידי כניעה של אחיזתנו בו, וללא המודעות הזו, אנו לנצח קורבנות של משהו שקרה לנו פעם. המחזור בן תשע השנים מצלצל בפעמון המזמן קריאה שהגיע הזמן לרפא.
לשחרר את הישן
שום דבר חדש לא קורה או שיש לו הזדמנות להתפתח במחזור 9 השנים עד שהסופים הבלתי נמנעים מתרחשים וככל שאנו מבקשים להתחיל משהו חדש מבלי לשחרר קודם את הישן, כך יקום יותר התנגדות. אם איננו מנסים לקבל את המציאות הרגשית שלנו, אנו מגלים שההיסטוריה שלנו חוזרת על עצמה בתשע השנים הבאות.
זוהי שנה של הרהור על המסע המתמשך של חיינו והרהורים עמוקים בכל מה שקרה לנו. בטח, יהיו נסיבות ואירועים שאנחנו לא רוצים לאמץ, ואלו זיכרונות שאנחנו חוסמים מהתודעה שלנו. אלו הם עצם התקריות והמצבים המתבקשים לטפל בהם והם פועלים כמטען כבד המכביד עלינו כמו עוגן, ומונע מהכוונות ומהמומנטום שלנו להתקדם. ככל שאנו מיישמים כוונה אמיתית יותר ומאפשרים לזיכרונות שנשכחו לצוץ מחדש, כך קל יותר לאמץ ולשלב את תהליך הריפוי של תשע השנים.
המשקל העצום של מציאת הסחות דעת והימנעות מרגשות בעבר ובהווה הוא שגורם לדיכאון, למרות שאנו מנסים לרמות את עצמנו להאמין שניתן לברוח מדיכאון פשוט על ידי הסטת הרגשות הללו. העמדת הפנים הזו יוצרת תהום של הכחשה, ובסופו של דבר, דכדוך עמוק יותר. אם אנו מוצאים את עצמנו מופעלים וממוקדים בכעס, חרטה, פחד או צער, במידה שאיננו יכולים לחיות בצורה בונה, יש סיכוי מבטיח שאנו משתמשים ברגשות אלו כתירוץ או הסחת דעת להמשיך ולהכחיש רגש אחר שהוא אפילו קבור עמוק יותר. הכחשה היא כבר לא פריבילגיה בכדור הארץ הזה. ההכחשה גורמת לרוב הבעיות הקשות שאיתה התמודדה האנושות בעבר וגם היום וזה חל על החיים האישיים שלנו כמו על החיים בכלל.
קבל את הפחדהפחד להכיר ולהחזיק ברגשותינו הוא תגובה טבעית וכמו כל רגשות, חייב לעקוב אחר תהליך אבולוציוני משלו ולאפשר לו לנוע. כאשר אנו נאחזים בפחד, אנו מסרבים לתכליתו וליכולתו לתמוך בנו ועל ידי מניעת תנועתו אנו נעשים משותקים ממנו. הסדר וההתקדמות הטבעיים הם לאפשר לעצמנו להרגיש את הפחד שלנו, לקבל את נוכחותו ולאפשר לו לנוע דרכנו ומחוצה לו. תהליך זה מקדם אומץ, יושרה ויכולת הולכת וגוברת לזהות את הדברים שיש לפחד מהם, ואת אלה שאין צורך לפחד מהם כלל. כיבוד רגשותינו כהרחבה של החושים, האינטואיציות והאינסטינקטים שלנו חיוניים להישרדותנו וליכולת להתפתח לאני האותנטי שלנו.
אנו מוצאים שלהיות יסודיים וכנים עם עצמנו בתהליך הזה הוא חיוני ביותר, משום שחשיבה חיובית שנותרה לנפשה יכולה להזיק יותר מתועלת. אם המחשבות והרגשות שלנו לא מתואמים, אנו יוצרים בהכרח אנרגיה עומדת. המחשבות והרגשות שלנו חשובים, אבל הם שני כוחות שונים שצריך לחקור ולחוות בנפרד כדי שנוכל להבדיל ביניהם. כאשר המחשבות הגבריות והרגשות הנשיים שלנו מוצאים סימטריה ומאחדים כוחות, הכוח האישי שלנו לשרוד, לצמוח ולשגשג גדל באופן משמעותי, וכל הווייתנו חופשית להתפתח.
נראה כי תשע השנים גוררות אותנו אחורה בכיוון הלא נכון, אבל התהליך הזה הוא באמת הדרכה במסווה כי יש צורך למצוא את הבעיות הבלתי גמורות שמונעות מאיתנו להתקדם. זה חיוני להיות ארכיאולוג בתהליך הזה וזה ייקח אותנו לנסיעה רגשית. אנו חופרים אוצרות נסתרים, מעריכים את רגשות העבר יחד עם הטמעת מצבים רגישים חדשים בהווה שבחלקם מעוררים את כל הרגשות הישנים שצריכים להשתחרר.
ההשלכות של העברהנסיבות שאנו נתקלים בהן בזמן הנוכחי הן שחזורים של העבר, בצורות שונות, המייצגות את ההשלכות של מעשים, תגובות, חוסר מעש, אמונות ועמדות. איננו יכולים ליצור ולחיות במלואם בהווה אם חלק מאיתנו תקוע ונסתר בעבר. לכן, אנו רוצים לחזור אחורה, לחפור קצת יותר לעומק, ולשלוף את החלקים האבודים של עצמנו שלא נפתרו ונדבקו בתת המודע שלנו.
נדיבות, טוב לב וחמלה ממלאים תפקידים חשובים במהלך התפתחות זה, ובאמצעות עומק רב יותר בהבנה של עצמנו, אנו נעשים סימפטיים למציאות של אנשים אחרים. אנו הופכים מודעים לאופן שבו כולנו מרכיבים בעיות מסוימות על ידי הימנעות והכחשה של הרגשות המעורבים ומבינים את ההבדל בין חמלה ואשמה.
נכון לעכשיו, אם אנחנו מעורבים באי רצון במערכת יחסים או משהו, אנחנו לא מרגישים בטוחים לגביו, ייתכן שאשמה שכנעה אותנו שזה הדבר הנכון לעשות ואולי זה כן. אולי זה לא. הדרך היחידה להיות בטוחים היא לאפשר לעצמנו הרהור עצמי ולסמוך על האינטואיציות שלנו שידריכו אותנו. בתשע השנה אנו מבינים באיזו מידה האשמה מונעת מאיתנו להגיע לאושר ועד כמה התכחשנו לאשמה על ידי הפיכתה לאשמה.
זיכרונות לא נוחים תמיד עולים כדי לקבל הכרה וכאשר הם נרפאים, זה מאפשר לנו ליצור יותר מרחב פנימי ליצירתיות ואושר שיעלו על פני השטח.
אמונות לא מדויקות מוחלפות באמיתות, נקודות מבט ופוטנציאלים חדשים וכאשר אנו מקבלים את מה שקרה לנו, אנו מפתחים חזון זוהר של מה שאנו רוצים ליזום בחיינו ולהפוך את האני הישן לעצמי הנוכחי, המאפשר את הרצון האישי שלנו. ורצונות לקבוע עתיד חדש לגמרי.
לא כל הסופים קשורים לרגשות סוערים. חלק מהמצבים מסתיימים לבסוף, מביאים הקלה ודחייה. אל תניח את הגרוע מכל. קבלה ושילוב העבר שלנו הם הנוף שהיינו צריכים לכסות כדי להגיע לאן שרצינו להיות, וההבנה האמיתית שלנו של המסע הזה מביאה לידי ביטוי את מחזור התשע שנים לתוך העלייה לרגל המרגשת והדינמית ביותר שאי פעם ניסע.
