סקירה: 'גודזילה: עיר על סף הקרב'
18 ביוליראה את ההוצאה הכוללת של נטפליקס של התוספת השנייה לסדרת Toho Anime Godzilla -Godzilla: City On The Edge of Battle, שמתקיים ישירות לאחר מכןגודזילה: כוכב המפלצות- אבל איפה שהסרט הראשון עשה הרבה דברים נכונים, סרט ההמשך טעה באותם דברים.
המאמר מכיל ספוילרים עבורGodzilla: City On The Edge of Battle
עכשיו, לפני שאתה מקדים את עצמך, נהניתי מהסרט הזה, כפי שאני עושה כל דבר שקשור לקאייג'ו, ויש לי חיבה לאלה בז'אנר שלוקח להם את הזמן לפתח את עולמם ודמויותיהם, בניגוד לסתם יצורים מתרסקים. עם זאת, גודזילה: העיר על סף הקרב נוקטת בצעדים הלא נכונים לפיתוח בכך שמניעי דמות רבים הופכים סותרים, ובסופו של דבר, או פוגעים או מונעים את הצמיחה של אותה דמות פוטנציאלית, זה יכול להשאיר את הצופה מבולבל ולהוביל אותם פשוט תפסיק לדאוג לאלה שרכשנו הרבה אמפתיה אליהם בכניסה הראשונה.
City on The Edge of Battle מתרחש מיד לאחר ההתעוררות שלאדמה גודזילהובהמשך התבוסה של בני האדם, Bilusaludo ו-Exif. הגיבור שלנו, הארו, מתגלה על ידי חבר בהוטואה, מיאנה, שבט שנשאר על פני כדור הארץ מאז חלוף 20,000 שנה בכוכב המפלצות. Galu-gu, מפקד בילוסאלודו, שם לב שהחניתות שבהן השתמש השבט עשויות מננו-מתכת מסוימת ששימשה במאה ה-21 כנשק להילחם בגודצילה ובכל איום פוטנציאלי אחר של קאיג'ו שהגיע בעקבותיו. המתכת הייתה אמורה לשמש בתחילה כדרך לשילוב ופריסה כמאולתרתMechaGodzilla. זה מספק לניצולים הנותרים רעיון לאתחל את התוכנית בתקווה שמפעל הייצור שהיה בשימוש תחילה יוכל להיות פעיל, ומכאן התואר עיר על קצה הקרב, כשהעיר היא MechaGodzilla עצמה, או ליתר דיוק, העיר. החיה המכנית כביכול הורכבה במהלך 20,000 שנות המנוחה.
זו פשוט הדרך הטובה ביותר שאני יכול לתאר את העלילה מבלי להתעמק בכל תוצאה או פיסת דיאלוג אפשרית שמוצגת, וזה פשוט בגלל שהסרט נמשך כל כך הרבה זמן שלא לצורך מסיבות מיותרות. לאחר שאחותה התאומה של מיאנה, מינה, מובילה את הניצולים לעיר המתכתית, אנו זוכים לראות כמה מושגים מעניינים צומחים, אך לעולם אינם מתפתחים. הננו-מטאלי עצמו כמעט נראה חיוני ופועל בדרכים רבות לאופן שבו מדפסות תלת מימד מודרניות. נראה שהתסכול של שנים של ייאוש מכביד סוף סוף על חלק מהדמויות שלנו, ובכל זאת הרואו מקבל החלטות ריאקציוניות או מגיב בפעולות חסרות או פרנואידיות אחרות שגורמות לקהל אכפת פחות ופחות מהצלחתו. לבסוף, יש קונפליקט בין החותואה, שכן ההרס ושלטונו של גודזילה גרמו להם לפחד לאחר שהאל שלהם הובס ונשארו עם ביצים שרומזות על משהו גדול יותר כדי שהסיפור הזה ימשיך.
אבל מחוץ לרמזים וביצי פסחא על סיפור גדול יותר עבור הגמר להקליק איתו, וכמה נושאים שפחות או יותר מושפעים על פני השטח בניגוד לחפירה, סיטי על קצה הקרב מרגיש יותר כמו קומיקס ראשוני אירוע בניגוד לתוצר סופי. המערכה הראשונה, בדומה לקודמתה, היא מהירה אך מפתחת את הסיפור באופן טבעי ובאופן שניתן להתייחס אליו. עם זאת, המערכה השנייה של הסיפור היא כל כך איטית להפליא, שהקצב של המערכה השלישית בקושי מסוגל להציל את הפעולה או הפעולות. אני לא אכנס לעומק על הצוות שמאחורי הסרט, מכיוון שאני עדיין מחזיק בכבוד שואף לסרט הראשון, אבל הדימויים שנוצרו על ידי מחשב ועיצוב האמנות הכולל פשוט הרגיש עצלן, במיוחד בידיעה שזה יכול להיות הרבה יותר טוב... זה הוא עולם גודזילה שהקהל לא ראה מעולם, גורם לקהל לרצות להיות שם, לא להסיט את מבטו בשעמום.
הלוואי ויכולתי לפרט על זה יותר, אבל הארו הוא דמות כל כך טיפשה ופרנואידית עד כדי כך שעברתי מאכפתיות מהגיבור בפרק הראשון לא לתת מילה על הבחור תוך חמש דקות מהסרט השני. ההחלטות שלו מרגישות כאילו הן מתקבלות בתגובה לכותבים שרוצים לכפות עימות אבל על חשבון הדמויות שאנחנו אמורים להימשך אליהן כקהל.
בסך הכל, ב-Godzilla: City On The Edge of Battle חסר מה שהפך את Planet of The Monsters לחקר גדול כל כך של עולם טוהו חדש; פיתוח דמויות, עיצוב אמנותי ופעולה אינטנסיבית נעים בין מינימלי לחסר בכל הדרגות. אמנם מובן שזהו הפרק השני ושצריכה להיות לצופים רגישות מובנית של סבלנות, אבל זה לא מאשר תירוץ לסיפור להיות משעמם ולא מעניין. אני אולי לא מומחה, אבל אני יודע כל כך הרבה. City On The Edge of Battle הוא עדיין שעון מהנה כי הוא לא ארוך מנשוא, ואכן נוגע בכמה מושגים מגניבים ומעניינים, אבל הביצוע ברוב הצורות לוקה בחסר בדרכים הכי גרועות שאפשר.
