סקירה: יהיו לך הרבה, הרבה שאלות על ה'מודעה אסטרה' יוצאת הדופן
תת-ז'אנר המדע הבדיוני שהוא אפוס החלל החיצון מקיף היסטוריה ארוכה וארוכת קומה, אשר בר מזל להסתעף לעולמות שאינם שמורים למתחילים שלך.מלחמת הכוכביםשיבוטים, כמעט את כל הפילמוגרפיה האפוקליפטית של מדע בדיוני של רולנד אמריך או הג'וינט המגוחך של ג'יימס ספיידר/אלן סמית'סופרנובה. במקום זאת, סרטים כגון2001: אודיסיאה בחלל,בֵּין כּוֹכָבִיואפילו במידה פחותהמשימה למאדיםניסו, בדרגות שונות של הצלחה, לספר סיפור משכנע ומעורר מחשבה שבו הוויזואליה האסטרונומית פשוט משמשת רקע לתמיכה בדמויות ובעלילה. יציאות מסוג זה אינן מתרחשות לעתים קרובות, בין אם זה נובע מסקפטיות מתמשכת באולפן לגבי רעיונות מקוריים בעידן ממצה זה של סרטי המשך או העומס הרגשי הרב שיש לסרטים הללו בדרך כלל, אבל כאשר הם מתרחשים, זוהי ערובה לכך שהקהל יופיע מתוך התיאטרון החשוך מלא עד אפס מקום בשאלות נמרצות על ההרפתקה שעברו או מבולבל באופן מתסכל ממה שהם ראו זה עתה. אני מודה שאני עדיין מחזיק ברגש האחרון בכל פעם שאני רואה2001, גם אם החיתוך הזה של קוף/חללית יישאר אפקטיבי וסרט ההמשך המוחלט לא מוערך מאוד עוזר לי להעריך קצת יותר את קודמו.
זה ז'אנר מעניין, לפעמים מטריף לקחת בו, שבו לרגעי פעולה יש משמעות גדולה יותר מהפיצוצי הספסל והסטריאוטיפים הקלישאיים שבהם מטפלים צוות המרקיז שנראים ממוחזרים מסרט בפרופיל גבוה לסרט. הטריילרים המפתיעים של ג'יימס גרייעד אסטרהנראה היה שצייר תמונה של ערך שיתאים היטב לז'אנר הנישה הזה, סרט שהגיע לכאורה משום מקום עם הופעה שיכולה מאוד להיותבֵּין כּוֹכָבִיאחיו הנרגש יתר על המידה ורשימת שחקנים משובחת כולל בראד פיט לצד ותיקים בעולם החלל התקציבי הגדול כמו ליב טיילר (ארמגדון) והאיחוד מחדש של טומי לי ג'ונס ודונלד סאתרלנד (קאובויי שטח). עם הבמאי הממוצע עד הגון גריי בראש, איך בדיוקעד אסטרהלהסתדר בגבולות הממלכה של שובר קופות מתחשב?
בוא נגיד את זה ככה עם הגלגול שלעד אסטרההקרדיטים של, יהיו לך מחשבות, רק לא אלו שאני מאמין שכל המעורבים התכוונו לייצר. עםעד אסטרה, גריי והצוות יצרו שילוב מוזר של הסרטים שהוזכרו לעיל, עם נגיעות שלכוח משיכה,הַגָעָה,אדם ראשוןואפילוחייזרמעורבב, התוצאה הסופית היא סרט יפהפה מלא עד אפס מקום בסצנות שיכולות לעבוד בקלות כסרט משלהן, אך למרבה הצער הן קצרות מדי, נגוע בהן לזמן קצר ומעוכבות עוד יותר על ידי הכבדות התמוהה והאטית לאורך כל הדרך. בואו נצלול פנימה.
עד אסטרהסובב סביב רוי מקברייד (פיט), אסטרונאוט בעתיד הקרוב בעקבות אביו האגדי קליפורד (ג'ונס), שהאחרון נעלם שנים קודם לכן ונחשב מת בעקבות המרדף אחר אינטראקציה אפשרית עם מינים מחוץ לנו מערכת השמש. כאשר מתגלה שלא רק שאולי מקברייד הבכור עדיין חי איפשהו בחוץ בין הכוכבים אלא שהניסוי שהוא התחיל לנסות את המגע הראשון עלול מאוד לאיים על כל החיים על פני כדור הארץ, זה תלוי בבנו לנסות ולהושיט יד. מאמץ לעצור את אביו, לחשוף את סודותיו ובתקווה לשים קץ לכל זה לפני שהדברים יצאו עוד יותר משליטה.
זה התקף מרתיע של פריקה לקחת על עצמו במהלךעד אסטרהמשך ההצגה של שעתיים בלבד, אם כי שפע יתר של עלילות משנה, קצב מוזר וסיפור שנראה רק משמש כדבק בין קטעי ההצגה המצוינים של הסרט, ללא ספק יגרמו לו להרגיש הרבה יותר ארוך, במיוחד כשמנסים לקחת את הפשוט למדי. הנחת יסוד וליישב אותה עם כל הטירוף שאופף אותה. בידיו של במאי מוכשר יותר,עד אסטרהאולי היה מפגיש היטב את הדקירות המהורהרות שלו ואת הרגעים הקצרים של אקשן מהעולם האחר, אבל גריי, שגם עזר בכתיבת הסרט, והתעקשותו לצוף רגעים אמרו עם הקריינות הרפלקטיבית של פיט, שרובם יוצאים כדרמטיים מדי וללא סיפור רקע רב כדי להסביר מדוע הוא מרגיש כמו שהוא מרגישעד אסטרהמבלבל, בלשון המעטה.
הריקוד המקומט ביניהםעד אסטרהההשפעות של יכולות לגרום למשהו משעשע או שקשה לעקוב אחריו, כאמור - מיד לאחר מסך מעט מיותר של טקסט שמסביר במשהו כלכלימלחמת הכוכביםלעצב מעט סיפור רקע, סצנת פתיחה על אנטנת חלל שנהרסה מיד על ידי הניסויים של ג'ונס מעלה בראשכוח משיכה, מניע הנחת יסוד לגבי הצורך של אסטרונאוטים עתידיים להזדקק להערכות פסיכולוגיות חוזרות ונשנות - אל תדאג אם אתה מפספס את זה בפעם הראשונה שזה קורה, שכן זה קורה שוב, לכאורה, כל כמה דקות לאורך כל הדרך. הפעולה עוברת בסופו של דבר לירח, שבשלב זה נכנסעד אסטרהנראה שציר הזמן של ציר הזמן עבר שדרוג ממוסחר עם מסעדות וחנויות רשת - זה כאן שפיט חייב לתפוס טיסה למאדים, שם תתקיים תקשורת עם אביו. זהו מעקף מסודר, המוביל במהירות לקרב די פתאומי וקצר מדי בין שודדי כרייה כשפיט נוסע אל משטח השיגור - הרצף הזה, שכולל רוברים ירחי ואקדחים חזקים, מרתק לחלוטין, אך ברגע שהוא מסתיים, למרבה הצער לעולם לא מתייחסים אליו שוב. לאחר מכן עולים על סיפונה של החללית של פיט על מאדים, שם נעצרת בדרך כדי לענות לקריאת מצוקה וסוללת את הדרך לעוד קומץ מוזר של דקות שמעניקות כעתחייזרהרגע שלו באור הזרקורים, שוב רק שלא יחזור בשום שלב לאחר מכן.בלייד ראנר 2049,2001ובאופן טבעיהמאדיםואז תחליפו להראות את השפעתם על גריי פעם אחתעד אסטרהמגיע למאדים, עם מערכותיו העזות, הספוגות באדום, וההשפעה הקיימת תמיד של2001ממשיך בסצנות המשך שמובילות לסיום שאדם אחד יכול לראות בו מבריק ואחרים עשויים לראות, בהיעדר מילה טובה יותר, בלתי פתור בצורה מגוחכת. אתן לך להיות השופט, אני מניח.
מחוץ לפיט, שניתן לראותו כמצוין או במרחק שני צעדים מלהתקרר בגלל מקרה נורא של Blank Stare-itis, או ג'ונס, שאפשר לראות בו קמיע מהולל, אך עדיין מצליח להחזיק באיזושהי איום אמיתי וכנה. , אם כי רגש מוטעה, שאר צוות השחקנים מתקיימים בתור צלילים מנוכרים לתפקידו של טי דונלד סאת'רלנד כידיד ותיק של ג'ונס עושה מה שהוא יכול עם הדקות הספורות שלו על הירח, ההופעה של ליב טיילר בתור האחר המשמעותי המנוכר של פיט משמשת רק כדי העלה שלל שאלות לגבי אופי מערכת היחסים ביניהם, והשניים-שלושה שורות של נטשה ליון בתור איזושהי מאבטחת על הכוכב האדום לא יכלו שלא לגרום לי לתהות אם היא במקרה התגנבה דרך דלת אחורית. שאל את גריי אם הוא יפריד אותה, וכן, כל חלק יתאים. נראה כי לאף אחת מהדמויות הללו אין אפילו חשיבות קטנה לעלילה הגדולה יותר, לא משנה קו העלילה שבו תחליטו להתמקד.
הכוכב האמיתי שלעד אסטרה, ללא ספק, האם צלם הצילום הכולל של הסרט Hoyte van Hoytema לוקח את עבודת החלל המצויינת שכבר ביצע עליהבֵּין כּוֹכָבִיעם הצעד הבא הטבעי - ספינות החלל שוב חסרות את החלקה המוגזמת של, נגיד,מסע בין כוכביםובמקום זאת נראים הרבה יותר פונקציונליים עם החלקים והחיווט החשופים שלהם, ולעתים קרובות נראים קצת במצוקה ומכות כראוי. כמה מעד אסטרהשיגורי הרקטות של הרקטות לא תמיד תופסים את ה-CG הנדרש כדי להפיק אפקט כזה, אבל גריי לפחות מסיט את תשומת הלב מהחסרון הזה עם שלואדם ראשוןתחושה של אימה לכל אורכה, מונעת מהניקוד המפחיד של מקס ריכטר ותזכורת מתמשכת אגרוף לפנים שמסע בחלל יכול להיות מפחיד בהחלט.
באופן כללי,עד אסטרהאפשר לתאר כבושה, דוגמה מצוינת לפוטנציאל מבוזבז שקבור מתחת למראה חיצוני יפהפה. עם מטען פזור של עלילות וצוות שחקנים שרק שם, ההצלחות של הסרט באפקטים מיוחדים, ניקוד וניצחונות מזדמנים בטון הכללי לא מספיקות כמעט כדי לדרוש צפייה שנייה, שלא לדבר על צפייה ראשונה. זה לא יותר מסרט שראיתי פעם, ועכשיו הלוואי שלא.
