'זו הייתה חוויה שהשפיעה עמוקות': הבמאי אוליבר הרמנוס, ביל ניג'י ואיימי לו ווד על Believing in Living (בלעדי)

אם אתה רוצה לדעת איזה סוג של קסם על המסך קורה כשביל ניג'י האחד והיחיד הופך לשחקן הראשי של הרימייק הבריטי של אקירה קורוסאווה איקירו , אתה לא רוצה לפספס סוני תמונות' חַי , בבימויו של אוליבר הרמנוס, ועכשיו יוצא בארה'ב. ביל ניג'י מגלם את מר וויליאמס, אדם שנקבר בחיים בשגרה יומיומית עגומה, עצובה בתחילת שנות החמישים בלונדון. כאשר מר וויליאמס לומד על אבחנה רפואית משנה חיים, הוא תובע מחדש את השליטה בחייו כדי להגשים את חלומותיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

ההופעה של ניג'י כמר וויליאמס הנוגע ללב ושובר הלב כבר זוכה למועמדויות לפרסים, כולל מועמדות לגלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט קולנוע. עם תחזיות האוסקר שמתחזקות מדי יום, ביל נייגי יכול סוף סוף לזכות בהנהון האוסקר הראשון שלו (ולזכות) לאחר קריירה כוכבת של למעלה מ-46 שנים. אם תשאלו אותנו, זה יותר מהזמן לזה חַי אגדה לזכות, לפחות, במועמדות הזו, אחרי ההופעה פורצת הדרך הזו.

ראיונות חיים

דיברנו עם ביל ניג'י, איימי לו ווד והבמאי אוליבר הרמנוס (שכבר עובד על הסרט הקרוב ההיסטוריה של הסאונד ). אתה יכול לצפות בראיונות המלאים למטה:

ביל ניג'י מככב לצד המוכשרים להפליא חינוך מיני הכוכבת איימי לו ווד, המגלמת את מרגרט, הקולגה הצעירה של מר וויליאמס. החמלה שלה כלפי מר ווילמס העצוב והנוקב תעזור לו להבין משמעות אחרת של מה. חַי הוא . שניהם ילמדו ויצמחו אחד מהשני, והדינמיקה והיחסים מחוץ למסך של ביל ניג'י ואיימי לו ווד מכבדים ומעריצים כמו על המסך הגדול.

ביל נייגי הכריז:

' היינו מעורבים, וזה יישמע מגניב כמו כל דבר, אבל היי: [היינו] מעורבים במשהו שהיה הרבה יותר חשוב משנינו. היינו מאמינים, מבחינת הסיפור והסרט, ומאמינים במשחק, כצורת אמנות ראשית. (...) זה כרוך ביציאה מדרכך, לנסות להתעלם מכל דאגה אישית, כדי שתוכל לגשת, אני אעז לומר, קצת ענווה, כדי שתוכל לבטא זאת בצורה ברורה'.

כוחו של ביל ניג'י כמר וויליאמס נמצא באופן שבו הוא מחליק בעדינות לתוך עורו של אדם מאכזב שכבר לא מצפה לכלום מהחיים. ביל ניג'י המבעבע, המצחיק והמבריק שכולנו אוהבים אינו עוד, ופתאום, מר וויליאמס סוחף את הקהל בתקווה ובדמעות. עיניו מספרות את סיפורי חייו, והרגעים שנבחרו בצורה מושלמת של שתיקה, של שקט, משמעותם יותר מכל מונולוג שיכול היה להיות אי פעם.

מועמדויות לאוסקר לא נועדו רק לטרנספורמציות דרסטיות פיזיות ולביוגרפיה (וכמובן, ההופעות הללו יותר מראויות לניצחונותיהם). עם זאת, אמנות המשחק מגיעה בצורות וצורות רבות, ויש להסתכל על כולם בתשומת לב מיוחדת בעונת הפרסים הזו. ההופעה שביל Nighy הגיע אליה חַי הוא הטוב ביותר בקריירה. זה מהפך עדין, עמוק ושובר לב (מזכיר עוד הופעה של קולין פארל ב-2022 ב הבנשיז מאינישרין , שמגלם בצורה מבריקה באותה מידה דמות קורעת לב המתמודדת עם הטעיות של חייו.) זה סוג המשחק שגורם לך לשכוח שאתה צופה זֶה שחקן שכולנו מכירים. זה עדיין אותם פנים, זה עדיין אותו קול. ואיכשהו, אנחנו לא מזהים אותם.

הקרדיטים מתחילים להתגלגל, מסך שחור עם שם כתוב בלבן: Bill Nighy. אה כן, כמעט שעתיים שכחנו.

ואכן, המועמדות הפוטנציאלית של ניגי לאוסקר היא בדרך שבה מר וויליאמס חובש את הכובע שלו בכל בוקר, ובאופן שבו הוא מחכה בתחנת הרכבת, תוך שמירה קפדנית על מרחק מעמיתיו לעבודה. זה בדרך שבה הוא שואל בביישנות אדם (כמעט) זר איך לעשות את החיים. זה בדרך שבה הוא מוותר על כך שהבן שלו נשמע ונראה. וזה בהחלט בדרך שבה הוא עומד ליד הפסנתר של בר צפוף במלוא כבודו, לשיר שיר סקוטי מסורתי, 'The Rowan Tree', גוש בגרונו.

עקבו אחרינו לסיקור בידור נוסף בנושא פייסבוק , טוויטר , אינסטגרם , ו יוטיוב .