'הוא שחקן טוב מאוד, אל תבינו אותי לא נכון': ג'ו רוגן לא משוכנע שבן אפלק באטמן של זאק סניידר היה מרשים כמו כריסטיאן בייל
בפרק 2019 של חוויית ג'ו רוגן , המאסטר הידוע לשמצה של הדיסינג מכה נמוך וחזק בבן אפלק. גם זה, עבור התפקיד המגדיר באופן מרהיב שהעלה את השחקן מאוסף הקולנוע האסתטי והמצבי שלו לבאטמן האהוב על המעריצים. באשר לאחרון, הייצוג של דמות הקומיקס השתנה בין הדפים המבריקים של DC למראה הגרוע והקשה שהציע המאסטרו, זאק סניידר, עצמו. אבל בקשת מבולבלת, באטמן של אפלק מאבד את היכולת הפוטנציאלית שלו להיות גדול בדרמה שנוצרה מההתנגשות בין הנהלת האחים וורנר לחזון הבמאי.
ג'ו רוגן מוצא פגם בבאטמן של בן אפלק
לא כל ההצגות של באטמן לאורך השנים היו מעולות, בעיקר בגלל סיפור חסר כל עלילה מהותית, אבל לעתים קרובות בגלל שהשחקן הראשי לא היה משכנע בתפקיד עצמו. באטמן של בן אפלק, על פי ג'ו רוגן, אינו זוכה למעמד של באטמן של מייקל קיטון. האחרון הוא מערכת יחסים סימביוטית שבה האנשים יזכרו לעד את השחקן ביחס לבאטמן ובאטמן ביחס לקיטון. עם זאת, רוגן אומר שזה לא המקרה כשמדובר בבן אפלק וקודמו כריסטיאן בייל - אם כי משתי סיבות נפרדות מאוד.
'כמות האנשים שיראו אותך בתור באטמן, זה אם הם באמת מאמינים בזה או לא. כמו כריסטיאן בייל - אני מאמין שהבחור הזה יכול להיות באטמן... [בן אפלק] הוא שחקן טוב מאוד, אל תבינו אותי לא נכון, אבל מה יש בו? הוא חתיך מדי? לא, כי ואל קילמר היה מדהים […] זה הגיוני שואל קילמר היה באטמן.
קרא גם: 'הדרך שבה הם הפנו עורף לטרילוגיית נולאן היא מטורפת': כריסטיאן בייל מעריצי סלאם הבטמן מעריצים על לשון הרע האביר האפל סרטים לרומם את רוברט פטינסון
כריסטיאן בייל לקח על עצמו את תפקיד האביר האפל בטרילוגיה מוחלטת בבימויו של המוח הגאוני, כריסטופר נולאן. הסאגה בת שלושה חלקים שסיפקה מקור, אמצע וסיום, היא סיפור לספרי ההיסטוריה של עיבודים לסרטי קומיקס. אבל עם בן אפלק, הסיפור מתחיל עם הסוף - אבדון שבא לידי ביטוי בסיוט האפוקליפטי כמו בעולם שבחוץ באחים וורנר.
האביר האפל נגד Batfleck: A Clash of Hollywood Titans
עם העיבוד של אחת מדמויות הקומיקס האגדיות ביותר מגיע היתרון הנוסף בכך שהסרטים מוחזקים על ידי שניים מהבמאים הגדולים, השאפתניים ובעלי החזון של זמננו: נולאן וסניידר. אבל איפה שהאחד מצליח, השני נכשל, ולא בגלל היעדר סיפור טוב. האביר האפל של כריסטיאן בייל נאבק, נופל, נשבר ועולה שוב בסאגה האפית שלו שראויה להתייחס לאחד מעיבודי הקומיקס הטובים ביותר לסרט. נוכחותם של יריבים מדהימים המתוארים על ידי שחקנים חזקים ומעמדיים לא פחות כמו ליאם ניסן, הית' לדג'ר וטום הארדי הופכת את הטרילוגיה למעדן ותענוג.
באטמן של זאק סניידר, לעומת זאת, היה אכזרי ואכזרי, עייף עולמי ונוכל, עשה צדק כמו מותג סופי כמו להב התליין. בן אפלק, ממש בתחילת הקריירה שלו בתור באטמן, התמודד מול סופרמן, ובתפקידו הבלתי-סלחני כצלבן הכפות, הסיפור שיחק רק עם הנושאים האפלים יותר של גיבור-העל המשמר, ונתן לסיפור של התמדה, תקווה ותקווה. סיכוי לגאולה להישאר עוד יום, ואולי עוד הסתגלות לגמרי. ככזה, באטפלק לא היה דמות מקיפה כמו הייצוג של נולן ובייל, ובזה, רבים מוצאים פגם אפילו מתחת לשכבות של סיפור סיפורים מרהיב ביופיו של SnyderVerse.
מָקוֹר: חוויית ג'ו רוגן