הערפל: עברו 14 שנים מאז שהסתיים הסרט הכי עגום, קודר והכי קרבי אי פעם

סטיבן קינג הוא מלך האימה. הסיפורים שלו אוחזים בנו בחושך וגורמים לנו לאבד את האמון בהיאחזות בתקווה. במהלך כהונתו כסופר, סרטים המבוססים על סיפוריו כמו סמטרית חיות מחמד , 1922, וזה הותיר אותנו בעקביות באימה. בשנת 2007, פרנק דרבונט עשה סרט על סיפור לא ידוע של סטיבן קינג אז. הערפל פגע בבתי הקולנוע. ואף אחד מהאנשים שהתמזל מזלם (או התמזל מזלם?) שצפו בערפל לא ישוב להיות אותו הדבר.

קלאסיקה של סטיבן קינג לא מוערכת

דראבונט היה מספר סיפורים אמן. השיטה שלו להעביר את המסר שרצה להפיץ דרך הסרט שלו הייתה פחות אימה ויותר עמדה על פוליטיקה-חברתית. הערפל עטף את כל העיר. משאירים אנשים בטירוף. כשאנשים לא בטוחים ומפחדים, הם הופכים לאויבים הגרועים ביותר של עצמם. זה היה כמו שר הזבובים פוגש את Dawn Of The Dead. אבל זה היה הרבה יותר גרוע. יותר מהיצורים המסתתרים בערפל, בני האדם היו המפלצות האמיתיות. האופן האמיץ, הקצב והטון של הסרט הותירו אותנו באימה מוחלטת. אף סרט אחר מעולם לא גרם לנו לחשוב כמו הערפל של דרבונט.

יצורי הערפל

למה? מדוע הערפל זוכה להערכה כה גבוהה? הסרט הוא העתק של הדואליות של האינסטינקט האנושי. זה או להילחם או לברוח מול האבדון הממשמש ובא. כאשר אתה לא מסוגל לחזות במעט את מה שיקרה אחר כך, אתה מרגיש כאילו אתה מאבד שליטה. גברים ונשים, אוהבים להיות בעלי תחושת שליטה מזויפת מכיוון שבעצם, כולנו יצורים של שגרה. קח את זה משם וזה כאוס מהמעלה הראשונה. זה מה ש פרנק דראבונט רצה להעביר. שהחברה והסדר הם רק מבנים אנושיים כל כך חלשים, שהם מתפוגגים ממגע קל של אנרכיה.

מה קורה ב-Ending Of The Mist

סוף הערפל

בספר שכתב סטיבן קינג, הקבוצה המורכבת מדיוויד, בנו בילי ואמנדה, איירין ודן מצליחה לצאת מהסופרמרקט. הם מנסים להתרחק מהיצורים של הערפל ששחרר פרויקט ראש החץ. כשדיוויד נתקל בבהמות ורואה שניו אינגלנד היא עכשיו שממה, הוא ממשיך לנהוג. אות רדיו חלש המוציא את המילה הרטפורד הוא התקווה היחידה שלהם. לספר יש מסקנה פתוחה. אנחנו לא יודעים מה יהיה עם הקבוצה.

חקירה של נפש האדם

עם זאת, דראבונט, לאחר שכבר עבד בעטור פרסים סטפן קינג עיבודים כמו Shawshank Redemption ו-The Green Mile, ידעו שהסוף הזה לא יצליח. התבלין הנוסף היה כשהוא ייעד מחדש את הסוף לסרט. השינוי המשמעותי הראשון הוא שדיוויד מגלה שאשתו נהרגה ועוטפת על ידי עכביש (גורלה נותר פתוח בספר). הקבוצה מגלה את Behemoth אבל דיוויד ממשיך לנסוע עד שנגמר הדלק במכונית. כעת נותרו באמצע שום מקום עם יצורים מסוכנים מממדים אחרים מסביבם, לדיוויד יש בחירה קשה לעשות. כדי להבטיח שהקבוצה לא תעונה ולא תהרוג על ידי היצורים, הוא יורה בכל אדם בקבוצה, כולל בנו שלו.

דיוויד יוצא מהמכונית, ממתין לגורלו

דייוויד יוצא מהמכונית מכיוון שלאקדח לא נותרו כדורים. הוא משאיר את עצמו לחסדיהם של יצורי הערפל. משהו צץ אבל זה לא יצור.

הפיתול

טנקים צבאיים הנושאים חיילים חמושים נמצאים כאן. הערפל מתנקה ודיוויד מבין אילו היה מחכה רק עוד חמש דקות, ידיו לא היו מוכתמות ללא טעם בדם של בנו שלו.

דיוויד הופך למפלצת

חָמֵשׁ. יותר. דקות. זה כל מה שהיה צריך כדי שהכל יהיה בסדר. אבל חכה!! צערו של דוד לא נעצר שם.

סוף הטוויסט השני שגרם לנו להתנשף באימה

הגורל יכול להיות אכזרי עוד יותר

דיוויד צפוי להפתעה טרגית נוספת. כשהערפל בדיוק בלע את העיר, אישה בסופרמרקט שנלכדה עם דיוויד ביקשה את עזרת תושבי העיר להציל את שני ילדיה. איש לא התנדב, אפילו לא דוד, לעזור לאישה. היא נאלצה לצאת לבד. באחד מכלי הרכב הצבאיים שצצו בסיום היה ה אותה אישה עם שני ילדיה. כולם היו בטוחים. במהלך הסרט, דייוויד ניסה בכל כוחו להגן על בנו מכל מיני זוועה מעולם אחר. אבל בגלל שהוא פחד מדי, הוא נתן לפחד שלו להשתלט. הוא היה כל כך עסוק בהגנה על בנו מפני המפלצות האחרות שהוא עצמו הפך לאחד בתהליך.

השיעור?

אם הוא לא נכנע לפחד ודחק, אולי עוזר לאישה להציל את ילדיה, אולי - רק אולי, בנו של דיוויד עדיין היה בחיים.

הסרט גורם לנו לשאול שאלה מאוד פשוטה אך מסוכנת:

האם בני אדם, כמין, מטורפים מיסודו?