אמן מארוול מארק מק'קנה מדבר על זנב בננה (בלעדי)
בספטמבר, ישבתי עם מארק מק'קנה בשעה האריסבורג קומיקס ופופ קון לשאול אותו על חוויותיו בעבודה בקומיקס ועל יצירותיו העצמאיות האחרונות. מארק מק'קנה הוא אמן מארוול מזה שנים רבות (המפורסם ביותר שעבד על ספיידרמן בשנות ה-90) שעבר לקומיקס עצמאי בשנים האחרונות וכיום ידוע בעיקר בזכות סדרת הילדים שלו בננה טייל. התוכן של שלי רֵאָיוֹן איתו מודפסים למטה.
אז שוב תודה שהסכמת. אז קודם כל, איך הגעת לקומיקס? מה הכניס אותך לעולם?
הייתי אספן קומיקס כנער ונהגתי לעקוב אחר עטיפות הקומיקס בשנותיי הקודמות. ואז כשהייתי בתיכון, היועצת המדריכה אמרה לי, מה אתה רוצה לעשות עם זה? ושני הדברים היחידים שהייתי באמת, אני חושב שאעקוב אחר היו יצירת סרטים או חוברות קומיקס. אז הוא יצר אותי בקשר עם בית הספר לאמנויות חזותיות, עם מחלקת האנימציה הראשית, וזה היה כדי שאוכל לעשות סרטים וקומיקס ביחד. המשכתי בערך שנתיים לתוך זה, ואז הלכתי ונפגשתי עם וויל אייזנר, שעשה את 'הרוח' בתחילת שנות הארבעים, והחלטתי שזו הקריירה שאני רוצה ללכת בעקבותיה.
איך הכרת את וויל אייזנר?
כן, הוא היה כמורה, אתה יודע, אני הייתי תלמיד. ושנים אחרי שהייתי בכיתה שלו, הוא היה בהופעה שלדעתי הייתה סן דייגו קומיקון. והוא היה בפאנל ונשא נאום וכשסיים, עליתי לדבר איתו. אחר כך, אמרתי, אני יודע אם אתה זוכר אותי היטב, אבל הייתי בכיתה שלך ב-1982, והוא אומר, 'אתה אחד מהתלמידים היותר רציניים שלי'. הוא חתם לי על אחד מהרומנים הגרפיים שלו, והתרגשתי לפגוש את האיש, יודע לאדם.
כֵּן. כלומר, הוא היה אחד האמנים הגדולים בכל הזמנים.
אני אוהב אותו והוא היה ג'נטלמן לאורך כל הדרך.
איך זה גרם לך לעבוד עבור שני המו'לים הגדולים?
אוקיי, אז כשהייתי בבית הספר לאמנויות חזותיות בשנה האחרונה, נפגשתי עם יו'ר המחלקה לאיור. קוראים לו מרשל אריסמן. הוא עשה כמה קאברים של טיים, שערים מפורסמים של טיים וכדומה. הוא הכיר לי את סאל אמנדולה, שהיה רכז כשרונות חדש ב-DC Comics, ויצא לי לעלות לפגוש את סאל ב-DC Comics. למעשה ישבתי על הספה ליד קלארק קנט אצל ענק גדול וגדול, אתה יודע, קלארק קנט מפלסטיק.
כן, זה היה בשדרה החמישית?
הם היו בשדרה החמישית 666.
כן, ההוא.
אתה מכיר את הדברים האלה?
כן כן. אני היסטוריון קומיקס. למעשה, זה די מעניין עד כמה DC בעצם מתמקד במורשת שלהם. אנשים כמו בנג'מין לקליר. הוא הארכיון הנוכחי ב-DC Comics. כן, יש להם ארכיון ענק בבורבנק.
כן כן כן. אתה יודע, פעם הכרתי את כולם בעסק בשלב מסוים, אבל זה השתנה בצורה כל כך דרמטית. ואני לא, לא הייתי במיינסטרים כבר, אתה יודע, כנראה 10 שנים.
כן, זה מה ששמעתי מהרבה אנשים.
אז כדי לסיים את הסיפור הזה, כשנפגשתי עם סאל אמנדולה, הם עשו שיעורים ב-DC כל יום שישי אחר לכישרונות חדשים, והייתי נכנס. גרתי בלונג איילנד. הייתי נוסע ברכבת של לונג איילנד ל-DC Comics כל יום שישי אחר, ואז הייתי נוסע למארוול עם הדגימות שלי ומראה אותן לאליוט ר. בראון, שעשה את ה-G.I. דברים של ג'ו אז. הראיתי את הדוגמאות שלי לג'ון רומיטה האב ואז הם התקשרו אלי יום אחד ואמרו, יש לנו עמדה אם אתה מעוניין. למעשה הייתי צריך להגיד לו לא פעמיים כי זה היה שכר מינימום ואני נוסעת מלונג איילנד בניו יורק וכל ההכנסה שלי הייתה נכנסת לתשלום עבור כרטיס רכבת. כן, זו הייתה הפעם השלישית שהוא אמר לי, כנראה שאוכל להכיל אותך בכך שאקבל את העוזר שלך לעבודה. והתחלתי לעזור לבחורים כמו וינס קולטה, אל מילגרום, אתה יודע, בחורים כאלה. וזה עשה את ההבדל עבורי ומעולם לא הסתכלתי אחורה.
איך היה לעבוד עם וינס קולטה?
כלומר, וינס היה, אתה יודע, הוא היה דמות. אתה יודע, הוא היה שולח לי בדואר אם הוא היה עושה ספר ספיידרמן, הוא היה שולח לי שלושה עמודים כל יום של דמויות רק בדיו. ואז הייתי עושה את הבניינים והמכוניות ודברים כאלה, והוא היה מכניס צ'ק, אתה יודע, אני יכול לקבל 22 דולר לדף שמתחקה אחרי רקע בשבילו. הוא הכניס צ'ק על שישים ושישה דולר, אתה יודע, מהודק לאחד הדפים, והייתי צריך להמשיך לעשות את זה. הבעיה עם זה, כמובן, היא שחשבונות פדקס היו בין לילה. החשבונות של פדקס היו כמו עשרים ושניים, עשרים וחמישה דולר בכל פעם ששלחת לי שלושה עמודים, אז זה נהיה קצת מטורף. אבל לא היה אכפת לו. הכסף זרם אז.
ברור שעשית הרבה ספרים מפורסמים. איך זה עבר ליצירת קומיקס עצמאי?
בלי הקומיקס המיינסטרים? הדרך לעבודה עצמאית תהיה הרבה יותר קשה. אבל בגלל שאני שם מוכר בתעשיית הקומיקס, יש לי מספיק עוקבים שיעקבו אחרי כדי לעשות את המוצר העצמאי שלי. ובשבילי, זו ברכה. אני תמיד מוצא שאם אתה יכול להשיג את השם שלך עם החברות הגדולות ואז ללכת לבד, זו אולי הדרך הטובה ביותר ללכת.
כן, ראיתי הרבה יוצרים אומרים את זה, כמו סקוט סניידר. זה כמו הרבה יוצרים גדולים
כן, הבחור שעשה את 'המתים המהלכים'. (הערת העורכים- רוברט קירקמן) היה גם ככה. כן, אני יכול להבין. אבל אתה יודע.
אז אתה עושה ספר ילדים חדש, אתה יכול לספר לי על זה.
אז זנב בננה הוא ספר שעשיתי כשהבת שלי הייתה בת ארבע והבן שלי נולד והבת שלי עברה ניתוח בגרון כדי להסיר ציסטה מהגרון. ואני זוכר שברגע שהיא יצאה מבית החולים, לקחנו אותה ימינה לטויס אר.אס. ונתנו לה לבחור כל דבר בחנות שהיא רוצה. ואז חשבתי, 'הייתי רוצה לעשות משהו שילדים ירצו לקבל'. ובאותו זמן, עסקי הקומיקס החלו להשתנות והיה פיטורים במארוול. ואתה יודע, הבניין התחיל להתפורר קצת, אז החלטתי שאתחיל לעשות משהו לבד.
ואבא שלי בזמנו היה סופר חובב, אבל היו לו הרבה רעיונות נהדרים והוא הגה את הרעיון הזה לקוף שיש לו בננה לזנב. וציירתי את זה וזה נראה מטורף מדי מכדי לעשות זאת, אז למעשה עשיתי להם זנב בצבע בננה. ועשיתי את זה כשהבת שלי שוב הייתה בת ארבע והבן שלי נולד, ועכשיו יש לי חמישה או שישה ספרים והילדים שלי עכשיו בני 30 ו-26. אבל ברגע שאתה מתחיל להתגלגל ואנשים אומרים לך שהם רוצים שתעשה עוד ספרים. גברת אחת, קראתי עדות פעם כשהגברת הזאת אמרה, לבת שלי מותר לבחור שני ספרים בלילה לקרוא, ולילה אחד היא בחרה בזנב בננה פעמיים. בשבילי זה זהב, אתה יודע?
עקבו אחרינו לסיקור בידור נוסף בנושא פייסבוק , טוויטר , אינסטגרם , ו Letterboxd .
