למה The Mandalorian Works וטרילוגיית ההמשך של מלחמת הכוכבים לא (וידאו)

זֶה FandomWire מאמר וידאו מסביר מדועהמנדלוריאןעובד שבומלחמת הכוכביםטרילוגיית ההמשך לא, ומה אנחנו יכולים ללמוד מההבדלים שלהם בסיפור.

בדוק את הסרטון למטה:

הירשם ולחץ על פעמון ההתראה כדי שלעולם לא תחמיץ סרטון!

זה ניתן לזיהוי מיידי. בין אם ראיתם את מלחמת הכוכבים ובין אם לא, הניקוד והתמונה הקלאסית של הטקסט הצהוב הגולל אל תוך חשכת החלל היא פיסת קולנוע איקונית כמו ג'ין קלי שרה ורוקד בגשם או צ'רלטון הסטון שמקלל את האנושות מבסיס נפל, וקבור למחצה פסל חירות. זה באמת אפילו לא משנה מה אומר הטקסט, כי אתה מכור מיד. האותיות הצהובות קופצות על רקע השחור והציון, THAT SCORE הוא עוצמתי ותמטי. זה חשוב ואתה מזהה את זה מיד. מאז יציאתו של הראשוןמלחמת הכוכביםהסרט במאי 1977, קהל המעריצים גדל להיות אחד מבסיסי המעריצים הגדולים והקוליים ביותר של כל סרט או תוכנית או, ובכן, כל דבר, באמת. יש ספרים, קומיקס, סרטים, תוכניות וצעצועים. המון המון צעצועים!

אבל העניין עם זיכיון שמתרחב לסדר גודל כזה הוא שהאיכות של כל יציאה יכולה להשתנות מאוד. כשמלחמת הכוכבים זה טוב, זה נהדר. אבל כשזה רע... ובכן. אז מה הופך סיפור מלחמת הכוכבים לטוב? נתחיל בהסתכלות על אחת ההצלחות הגדולות ביותר של מלחמת הכוכבים שיצאו בשנים האחרונות.המנדלוריאן.

אז מה יש בהצגה הזו? למה זה... הרבה יותר טוב מזה... או זה…. או זה... או כל דבר אחר שייצא ממלחמת הכוכבים מאז שדיסני קנתה אותו, באמת? ובכן, אני חושב שיש כמה סיבות עיקריות לכך, והן מתחילות בתהליך היצירתי הראשוני. מלחמת הכוכבים קיימת הרבה זמן, אז כשאתה יוצר משהו חדש, משהו כדי להמשיך את הידע של היקום העצום והמורכב הזה, אתה צריך לעשות זאת בזהירות. אם פרקים 4, 5 ו-6, השילוש הקדוש, הם הבסיס, אז כל דבר שנבנה עליהם ידרוש כמה עמודים יצירתיים.

עמוד מספר אחד. המקור.

בהכוח מתעורר, אנו פוגשים יתום מטורף שחולם על דברים גדולים יותר, מעבר לכוכב הקינוחים המכוסה בחול שהם חיים בו. לאחר קבלת הודעת קריאת מצוקה שנשלחה אליהם על ידי דרואיד הם ייצאו למסע, ילמדו את דרכי הכוח כשהם חוברים עם האן סולו וצ'ובקה כדי להשמיד את כוכב המוות... לא... רגע. זהתקווה חדשה… או שזההכוח מתעורר? אתה יודע מה, הם בעצם אותו סרט. כדי שסרט מלחמת הכוכבים הראשון יצא תחת שליטת דיסני הם חזרו לחומר המקור המקורי, אבל במקום להשתמש במקור המקורי הזה ככר השקה כדי לתת לנו משהו חדש, הם מיחזרו אותו וקיוו שלא נשים לב כי היי ! הגרפיקה הזו ממש טובה!

עכשיו בואו נסתכל עלהמנדלוריאן. כמובן, זו תוכנית מלחמת הכוכבים ומלחמת הכוכבים היא ללא ספק מקור מרכזי, אבל המקור הזה הוא נקודת התחלה. וזו לא נקודת ההתחלה היחידה. זה הדבר הגדול כאן, The Mandalorian הוא יותר מסתם סיפור מלחמת הכוכבים כי הוא שואב מכל כך הרבה יותר מסתם מלחמת הכוכבים. זה מערבון בנשמה. מערבון מדע בדיוני שמציג מינים חייזרים, ספינות חלל והכוח, אבל בכל זאת מערבון. מהעמדה המוטה של ​​מנדו והשכמייה המרופדת שהם הנהנים ברורים ל'איש ללא שם' של קלינט איסטווד, ועד לעימותי הקנטינה שלו. מנדו הוא החמוש הבודד המסתורי, הנודד מעיר לעיר ונתקל בצרות בכל פעם. הוא מהיר להגרלה. הוא חסר פחד. כמו רונין, סמוראי חסר אדון במסע מסע. והדמיון של מנדו גם לאקדוחן מערבי חסר חוק וגם לסמוראי נודד אינם מקריים. הידע והמיתוס של שני הז'אנרים הללו שלובים זה בזה. לא היו לנו את מערבוני הספגטי שאנחנו זוכרים בלי סרטי הסמוראים הקלאסיים האלה שיכינו את היסודות, וגם את המנדלוריאן לא היו לנו. ובעוד אנו יכולים לראות השפעות והתייחסויות לקולנוע הסמוראי ברחבי The Mandalorian, כמו בפרק 4: Sanctuary שהוא בעצם עיבוד ישיר ומקוצר שלשבעה סמוראים, ופרק 13: הג'דיי שזנח את הפוצצים לעימות חרב אור בסגנון שוגון, אי אפשר להתעלם מההשפעה הברורה והבולטת מכולם.זאב בודד וגור. סדרת הסרטים האייקונית ומנגה העוקבת אחר מתנקש בודד להשכרה הנוסע ממקום למקום ומלווה רק בבנו התינוק בעגלה מצוידת בחרבות ורובים, וכן זה מדהים כמו שזה נשמע.

שיהיה ברורהמנדלוריאןהוא לא הסרט הראשון של מלחמת הכוכבים ששואב מהשפעות סמוראים ומערביות. ג'ורג' לוקאס זיכה בגלוי את שנות 1958המבצר הנסתרקלאסיקה נוספת של קורוסאווה, כבעלת השפעה גדולה על הטרילוגיה המקורית שלו. אבל למה זה עובד כל כך טוב זה לא בהכרח בגלל שזה מערבון, או אפוס סמוראי, או... מה שלא יהיה. זה בגלל שהסיפור הגיע ראשון. לטרילוגיית ההמשך, הם חזרו לאותו קריאייטיב שוב ושוב, תוך שימוש חוזר וחידוש דברים שכבר ראינו בעבר. הסרטים בעצם הורכבו רגעים של נוסטלגיה מאולצת. מפחדים מדי לשנות מהמקור המקורי שלהם, עד שהם יפעילו את המקור הזה... הבאר היצירתית הזו... יבשה.

כשאתה שואב השראה מדברים שאתה אוהב ותשתמש בהשראות אלה כדי ליצור סיפור שאכפת לך ממנו, המוצר הולך להיות טוב יותר. עכשיו אתה לוקח את הסיפור הזה, ומשתיל אותו לעולם של מלחמת הכוכבים, ואז... טוב ואז יש לך משהו. כמובן, זה לא יעבוד בלי דמויות נהדרות מה שמוביל אותנו לעמוד מספר 2: דמויות.

זה המקום שבו טרילוגיית ההמשך הייתה יכולה להצטיין באמת. היו שלל דמויות משניות בקאנון מלחמת הכוכבים שניתן היה להתאים באופן מלא לשחקנים מרכזיים בטרילוגיה החדשה. היה להם החופש והכוח ליצור דמויות חדשות לגמרי. הם החליטו מי יביא לסיומה את סאגת סקייווקר האגדית, סדרה שהיתה בהתהוות למעלה משלושה עשורים. איזה סוג של דמויות מעניינות, מעוגלות וניתנות לקשר הם היו מביאים כדי להשיג הישג כזה?

ובכן, למרבה הצער, רוב הדמויות המרכזיות שקיבלנו כאן היו דמויות תפלות וחד-מימדיות עם מוטיבציות חלשות. הם היו גרועים ואנחנו, הקהל, לא הרגשנו שום קשר רגשי אליהם. לא באמת. כשפו או פין בורחים ממצב מסוכן אחד למשנהו, בטוח שזה מספיק מרגש, אבל אם משהו היה קורה להם... ובכן, הסרט ימשיך והתחושה שלנו כנראה לא תשתנה הרבה בכלל.

אבל... תן לי לספר לך את זה. אם גרם אחד של נזק לישות היפהפייה הזו, הקטנה, היפה הזו, הייתי נוסע ביבשה ובים כדי להביא את האחראים לנזק הזה, בדיוני או לא,... לצדק מהיר וחסר רחמים.

אז למה זה? למה אכפת לנו כל כך הרבה יותר ממנו (בייבי יודה) מאשר לנו מהם (ריי, פין, POE)? אני מתכוון, כמובן, הוא חמוד. כאילו ממש חמוד. מקסים בעצם. אבל זה יותר מזה. זה הסיפור שלו. אנחנו מתוודעים לילד, בייבי יודה... גרוגו, דרך המסע של המופעים המובילים. המנדלוריאן. כאשר אנו רואים לראשונה את גרוגו אנו יודעים שהוא בסכנה. המנדלוריאן כאן כדי להזיק לו. זה מה שהוא עושה, זה מה ששילמו לו לעשות. ועד עכשיו אנחנו יודעים שהמנדלוריאן די חסר רחמים. אז, כשהוא מגלה כאן רחמים, אנחנו מסוקרנים מיד. למה?

ואז כמובן יש את האנטגוניסטים. הנבלים ששכרו את המנדלוריאן להביא את גרוגו ושוב אנחנו תוהים... למה? מה יש בו שהאנשים המרושעים האלה רוצים? המסתורין הזה שנחשף רק קצת בכל פעם, גורם לנו לסקרנות. יש לנו תיאוריות וניחושים, אבל אנחנו רוצים לראות את זה עד הסוף. אנחנו רוצים לראות את המסקנה של קשת התווים.

וקשתות דמויות הן משהו שהתוכנית הזו עושה ממש טוב. ההתפתחויות והשינויים שאנו רואים, בעיקר למנדו, לאורך הסדרה, נובעים בעיקר מהקשר של גרוגו ומנדו. ההתקשרות הרגשית והתלות שלהם זה בזה היא משהו שמרגיש גם לא סביר... וגם נכון לחלוטין. להצגה הכוללת בובה אנימטרונית ואדם שכמעט ולא רואים את פניו... הם מצליחים ליצור ידידות שכולנו מאמינים בה ואכפת לה. כשטרילוגיית ההמשך רוצה להראות לך ששתי דמויות מתחברות הן עושות את זה... (רוז ופין מתנשקים). זה מרגיש מאולץ. זה מרגיש מביך. זה בגלל ששום דבר שהוביל לרגע הזה לא העלה כאן משהו רומנטי. הכימיה, אפילו ברמת הידידות, בין שתי הדמויות הללו אינה קיימת. לא אכפת לנו.

דרך נוספת שהמנדלוריאן מושך אותנו פנימה, היא שהדמויות שלו נראות מוכרות לדברים שאנחנו מכירים ממלחמת הכוכבים. כשאנחנו רואים את מנדו אנחנו חושבים היי מגניב. השריון שלו מזכיר לי את בובה פט! ואנחנו רואים את גרוגו אנחנו חושבים, היי! אני מזהה את המין הזה. הוא בייבי יודה! הן דמויות חדשות, אבל הן דמויות שמזכירות לנו דברים שאנחנו מכירים ואוהבים מהמקור. זו נוסטלגיה שנעשתה נכון.

זה... (CHEWY, R2D2 או C3P0 מ-SEQUELS) מיותר. Chewbacca, R2D2, C3P0, אף אחת מהדמויות האלה לא צריכה להיות כאן. הם לא משרתים שום מטרה משמעותית לעלילה וההכללה שלהם לא ממש הגיונית. מה הסיכויים שהדמויות האלה ימשיכו להיפגש, שוב ושוב במקרה? כמה קטנה הגלקסיה הזו? לא. יוצרי הסרט במקום להחזיר את הדמויות האלה כי כשאנחנו רואים אותן בטריילר אנחנו הולכים וואו! אני מכיר אותו! אני מכיר את הבחור הזה! אני לא יכול לחכות לראות מה הוא זומם! זה מילוי. זה המילוי נועד למשוך אותך פנימה ולקוות שאתה לא מבין שאין להם באמת כיוון ברור לאן הם הולכים... מה שמביא אותנו לעמוד מספר 3: קשת הסיפור.

לטרילוגיות ההמשך היה לוח ריק לבנות מכאן ובאמת יכלו לעשות מה שהם רוצים. כלומר, תחשוב על זה. הטרילוגיה האחרונה שקיבלנו הייתה טרילוגיית הפריקוול. זה מתרחש לפני המקורות ואנחנו פחות או יותר יודעים את התוצאה הסופית. אנחנו יודעים איפה הטרילוגיה הזו תסתיים. אבל עם טרילוגיית המשך, האפשרויות הן בלתי מוגבלות. כעת, בדרך כלל, אולפן המעביר את השליטה המלאה בסרט ובסיפורו ליוצר הסרט יהיה הגשמת חלום. במיוחד כשהם יוצרי קולנוע שהוכיחו שהם יודעים לעשות סרט איכותי. אבל כשאתה עושה סיפור שמשתרע על פני שלושה סרטים ומסכם סאגה שכבר שישה סרטים בהתהוות... ובכן, זה כנראה רעיון טוב שתהיה לך מפת דרכים לאן אתה רוצה שהסיפור יגיע. לפחות, כמה מנקודות העלילה העיקריות שצריכות לעבור מסרט לסרט.

במקום זאת, קיבלנו שלושה סרטים שמרגישים שהם מנותקים לחלוטין אחד מהשני. אנחנו מקבלים טונים משתנים, חוטי עלילה שנותרו ללא השגחה או נחתכים, ואין נתיב ברור לאן מועדות הסיפור מתחילתו ועד סופו.

The Mandalorian היא סדרה, וכתוצאה מכך, יש לה קצת יותר חופש עם המקום שבו הסיפור הולך, אבל זה עדיין לא מרגיש כאילו הוא סוטה מהמסלול. חלק מהסגנון של התוכנית מתייחס לרבים מהפרקים כאל הרפתקאות מיני משלהם. מנדו מופיע איפשהו, פוגש מישהו שזקוק לעזרה, והוא עוזר להם. זה סגנון שמזכיר את אותם מערבונים ישנים שדיברנו עליהם בעמוד הראשון. אבל לאורך ההרפתקאות השונות הללו, קשת הסיפור שמעליה עדיין במקומה ומתקדמת. מהרגע שמנדו ראה לראשונה את גרוגו ועד לרגע שהוא מוסר אותו ללוק סקייווקר באותו סיום מדהים של עונה 2, המסע שלהם היה במסלול ומתקדם לקראת סיומו החשוב. אנחנו לומדים למה הנבלים רצו אותו, אנחנו לומדים שיש עוד כמוהו, אנחנו לומדים על המנדלורים... אנחנו לומדים הרבה והכל הגיוני. שום דבר לא מרגיש כאילו זה נאלץ למקומו ברגע האחרון. וזה הסימן לסיפור מסופר היטב.

זה מה שצריך להיות מלחמת הכוכבים. כשהפוקוס הוא כסף, וצעצועים, והכנת טריילרים שנראים טוב, במקום מקור חזק, דמויות אמינות וקשת סיפור זורמת היטב, אנחנו מקבלים את מה שמעריצים רבים מרגישים שהוא... אכזבה. אבלהמנדלוריאןעדיין חזק והכיר לנו כמה דמויות חדשות וחוזרות שכנראה יהפכו לחלקים מרכזיים בתוכניות של דיסני למלחמת הכוכבים קדימה.

אז זהו זה. בגלל זה אני חושבהמנדלוריאןעובד וטרילוגיית ההמשך לא, אבל כמובן, זו רק דעתי ואשמח לשמוע את דעתך בתגובות. אל תשכח להמשיך ולעשות לייק לסרטון הזה, שעוזר מאוד, ולהירשם לקבלת עוד תוכן נהדר.

עקבו אחרינו לסיקור בידור נוסף בנושא פייסבוק , טוויטר , אינסטגרם , ו יוטיוב .