'זה תמיד היה מדאיג': כריסטיאן בייל נותר מבועת בוול סטריט כשבנקאים אמרו לו באופן לא אירוני שהם אוהבים את פטריק בייטמן מאמריקן פסיכו בתור האליל שלהם
אמריקן פסיכו, סרט משנת 2000, בכיכובו של כריסטיאן בייל הכל כך אייקוני, הוליד שבר תרבותי עצום; הלם מוחלט, כשהקהל של אז היה עד לזה לראשונה. הם היו מבולבלים ביסודיות מהטבע הגרוטסקי של הנחת היסוד שבימוי מרי הארון. כאשר הנודע סְגָן אלום רצה להתקדם עם הפרויקט, רבים ראו בכך 'התאבדות בקריירה'.
קרא עוד: הפסיכופתים המפחידים ביותר מסרטים, מדורג
עכשיו, שנים מאוחר יותר, יהיה זה אנדרסטייטמנט להציע שהסרט זכה למעמד של פולחן-קלאסי. עם סיפור שמערב דמות כמו פטריק בייטמן, זה יצר נתיב לממים מסקרנים מהגיל האחרון לצחוק עליהם. ניתן לחוש בהשפעות הנרטיב שלו אפילו עשרות שנים לאחר תחילתו.
עם זאת, מה שנותר מודאג מאז תחילת המאמץ ואפילו עכשיו הוא הפרשנות השגויה של תפקידו המצמרר והסאטירי של כריסטיאן בייל. בסרטון שפורסם לאחרונה ב-GQ, בייל פתח את חוויותיו בעבודה בסרט. יתר על כן, הוא גם העיד על הדאגה שחש כשאנשים בחיים האמיתיים תמכו בפטריק בייטמן כאליל אז.
כריסטיאן בייל משקף את הפסיכו האמריקאי
בסרטון GQ שכותרתו, ' כריסטיאן בייל מפרק את הדמויות האיקוניות ביותר שלו ', הוקדש הקטע הראשון אמריקן פסיכו . זה לא יוצא כל כך מזעזע. תפקידו של פטריק בייטמן היה מרושע ומזעזע. הסרט מעובד מהרומן בעל אותו השם שנכתב על ידי ברט איסטון אליס, הסרט שימש כתמונה אירונית, אפל-קומית על הקפיטליזם האמריקאי של שנות ה-80 ורעיונות של שנאת נשים וגבריות רעילה.
לבייל היה תיאור ניואנסי של הדמות. הוא הצליח להתמסר בצורה מורכבת להנחת היסוד. המיקרו-ביטויים והעברת הדיאלוג המצוינת של השחקן חיזקו את הדמות הידועה לשמצה כאחד הפסיכופתים האיקוניים ביותר שצמחו בתולדות הקולנוע.
תוך הרהור על תפקיד כזה משנה קריירה, כריסטיאן בייל ציין שהוא תמיד ישא איתו את הרומן בכל פעם שהם היו מצלמים רצף כלשהו. לא משנה הסצנה, השחקן יחזיק את הספר לצדו. המכונאי אלום בילה את זמנו לעתים קרובות בקריאת הדפים שכן הוא האמין שהסופר ברט איסטון אליס עשה זאת 'הרבה תיאורים נפלאים' זה ישמש לעזור בייל עוד יותר.
לאחר מכן השחקן המשיך וציין את הסיבות שבגללן התקשר עם מנהלת ההנחה, מרי הארון. הוא נזכר שבמהלך האודישן שלו, הוא לא התעמק בגווני הדמות שלו. הוא לא היה מודאג מאיך שנראתה ילדותו של פטריק בייטמן או מהסיבות שמאחורי ההאצלה שלו לשיגעון. בעיני בייל, הדמות תמיד הרגישה כמו 'חייזר.'
כריסטיאן בייל העלה זכרונות איך באמצע רצף האודישן, בזמן שעשה סצנה מסוימת, הוא בסופו של דבר צחק וגם הארון התחיל להשתולל. אז הסיקו השניים ששניהם חולקים א 'חוש הומור חולני'. לפיכך, הם יכלו באופן מיידי לגרום לדברים לעבוד ביניהם לאורך תהליך הצילום.
אנשי וול סטריט הפחידו את כריסטיאן בייל
הדמות שמגלם כריסטיאן בייל היא א 'יאפי חומרני' שעובד כבנקאי השקעות בוול סטריט. באופן טבעי, כמה רצפים דרשו ביקור בקומות המסחר בוול סטריט שהיו קיימות באותה תקופה. בייל, לעומת זאת, נזכר בחוויה מדאיגה שהתרחשה פעם אחת והספיקה כדי להטיח אותו. הוא הסביר זאת בצורה הבאה:
'כשעוד היו קומות המסחר בוול סטריט והכל, הלכתי וביקרתי, אתה יודע, בכל רמות שונות של אנשים בוול סטריט. אבל החבר'ה ברצפת המסחר, כשהגעתי לשם לפני שעשיתי את הסרט... הגעתי לשם וחבורה מהם אמרו, 'אוי, פטריק בייטמן!' וטפח לי על הגב והמשיך, 'אה, כן, אנחנו אוהבים אותו!' והייתי כאילו... כן, למרבה האירוניה, נכון?'
לשאלתו, האנשים ברצפת המסחר הגיבו, בצורה מרוחקת לחלוטין, 'למה את מתכוונת?' התקרית הזו עוררה דאגה קיצונית בקרב כריסטיאן בייל, שלכאורה היה המום לראות אנשים משבחים דמות בזוי וזדונית.
לאחר מכן הדגיש השחקן היבט חשוב של הסרט. הוא פירט את זה אמריקן פסיכו היא סאטירה על הקפיטליזם של שנות ה-80 ומבוצעת בצורה די מגוחכת ו 'לא סביר' , עד כדי כך שזה מצחיק את השחקן. בהקשר כזה, לשבח את הדמות המוטה, הלא אתית מבחינה מוסרית, נראה די מדאיג שכן הוא מוכיח עוד יותר את הנקודה שברט איסטון אליס ניסה להעלות ברומן שלו.
אם לשים את ההשלכות הנוגעות הללו בצד, אמריקן פסיכו הוא לא פחות מיצירת אמנות. הוא מתעמק בסיפור מפותל שהוא גם מטריד וגם מגעיל. זה לכאורה אבסורדי, וקומי, אבל גם די מעורר מחשבה. ללא גרם של ספק, היא תישאר אחת מיצירותיו הטובות ביותר של כריסטיאן בייל עד כה.
אמסטרדם , שמסמן את העשייה האחרונה של כריסטיאן בייל, יצא עכשיו בבתי הקולנוע.
מָקוֹר: GQ
