השליחה הצרפתית: לינה חודרי על העבודה עם ווס אנדרסון וטימותי צ'אלמט (בלעדי)

דיברנו עם לינה חודרי המוכשרת והקורנת, הכוכבת העולה של הקולנוע הצרפתי. השחקנית הצעירה מצטרפת לצוות חמישה כוכבים השליחה הצרפתית , סרטו האחרון של ווס אנדרסון שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן 2021. לינה חודרי מגלמת סטודנטית צעירה מרדנית בשם ג'ולייט, ומככבת לצד טימותי צ'אלמט, ביל מאריי, טילדה סווינטון, אדריאן ברודי, פרנסס מקדורמנד, אוון ווילסון, אליזבת מוס, בניסיו דל טורו, סוארסה רונן, אם להזכיר כמה.

בגיל 29 בלבד, לינה חודרי כבר זכתה בפרס Orizzonti בפסטיבל ונציה ב-2017, על תפקידה בסרט המבורך , והיא גם הייתה הקדושה 'השחקנית המבטיחה ביותר' בפרס סזאר (המקבילה הצרפתית לטקס פרסי האוסקר''), על תפקידה ב פפיצ'ה בשנת 2020.

אתה יכול לצפות בחלק השני של הראיון למטה (אל תשכח ללחוץ על הכתוביות... אלא אם כן אתה מבין צרפתית!):

קָשׁוּר: ראול קסטילו מדבר על שיני לילה ועל האבולוציה של סיפורי ערפדים (בלעדי)

איך היית מתאר את ''השליחות הצרפתית'' למישהו שלא בהכרח מכיר את ווס אנדרסון?

לינה חודרי : זה סיפורו של מגזין אמריקאי, המבוסס בצרפת, ובכן לא מבוסס בצרפת. זה התחיל לא נכון כבר [צוחק]. זה מגזין אמריקאי ששולח כתבים לצרפת, ואז דרך העיתונאים האלה אנחנו מגלים את הסיפורים שהם מספרים, סיפורים שמתעצבים וחיים. אז יש לנו שלושה סיפורים שונים, כולם מתרחשים בצרפת. האחד מתרחש בכלא, השני עוסק בסטודנטים, והאחרון מספר את סיפורו של טבח שף יפני.

ואז אנחנו פשוט צופים בזה.

לינה חודרי: בְּדִיוּק. אתה פשוט צופה בסרט, אתה לא מסביר סרט של ווס אנדרסון. [צוחק]. אני זה יקום, אבל מעל הכל, זה הומאז' לעיתונאים, לסופרים ולצרפת. ווס תמיד אמר שהוא רוצה לעשות סרט צרפתי, אז זה הסרט הצרפתי שלו. וזה יפה כי הוא פריזאי כבר שנים, יש לו אהבה עצומה לצרפת ולתרבות הצרפתית, אז זה יפה לראות את החזון שלו.

ציפיתם למחיאות כפיים עמידות בת תשע דקות בפסטיבל קאן?

לינה חודרי: אָנוּ אף פעם לא באמת מצפים לזה, תמיד מפחדים להקרין סרט, כי אולי אנשים לא יאהבו אותו. אבל אנחנו מרגישים בטוחים יותר כשאנחנו מציגים סרט של ווס אנדרסון כי הוא כל כך אהוב, הוא כל כך ייחודי, הוא גאון, אין כמוהו. הוא עושה קולנוע טוב. אז אנחנו לא באמת מצפים שזה יקרה, אבל אנחנו הרבה יותר בטוחים.

מה נתן לך השראה להגיד כן לתסריט הזה, ואיך עבר עליך תהליך הליהוק?

לינה חודרי: לא היה לנו את התסריט המלא מיד, רק היו לנו חלקים משלנו. אבל אפילו לא היה לי את התסריט עדיין כשווס ביקש ממני להצטרף לפרויקט הזה. ואני אמרתי ''כן'' אפילו בלי לקרוא את זה [צוחק]. התבקשתי לעשות קלטת עצמית בהתחלה, בחדר שלי. אחר כך ביקשו ממני לבוא לאודישן בפריז. ו-2 או 3 שבועות מאוחר יותר, הם התקשרו אליי בחזרה כדי לספר לי שווס בחר בי. אחר כך נפגשנו, והתחלנו לעבוד ביחד. ראשית, עבדנו על התלבושות, ואחר כך על הדמות שלי. התחלנו לצלם די מהר אחרי זה.

איך היה לעבוד עם ווס אנדרסון?

זה בהחלט נפלא כי הוא יודע מה הוא רוצה, אז הוא יעשה כמיטב יכולתו כדי להדריך אותנו אל המטרה שלו, החזון שלו. בינתיים, הוא נותן לנו את החופש לעשות מה שאנחנו רוצים בסצנות מסוימות. הוא יהיה כמו ''הטיול הבא הוא שלך, הראה לי את החזון שלך''. אז אנחנו יכולים להציע משהו, ולעבוד על זה גם עם הכיוונים שלו. זה מאוד מהנה כשחקן, להרגיש מוגן על ידי מסגרת, ולהיות חופשי בו זמנית.

הרגשת קרוב לג'ולייט?

הרגשתי קרוב אליה בדרך שלה להיות נחושה, פחות באופן שבו היא פועלת ועושה משהו בלי לחשוב קודם. היא צוללת בראש לפני שהיא חושבת, ותוכלו לראות את זה בסרט מכיוון שבסוף היא מתנצלת כי היא הייתה קצת רעה. אז אני מנסה לחשוב קצת יותר עכשיו לפני שאני עושה משהו [צוחק]. אבל כן, יש בה צד מתמיד שאני מזהה בעצמי.

איך הייתה האווירה באנגולם? מה זה היה בשבילך לצלם את הסרט הענק הזה בעיר הצרפתית הזו עם צוות השחקנים הבינלאומי הזה?

זה היה מאוד מיוחד! זה היה מיוחד לראות את ביל הולך ברחובות אנגולם כדי ללכת לקנות שוקולד, ולראות מעריצים רצים אחריו. הוא היה מאוד בסדר עם זה, הוא דיבר איתם, חתם על חתימות. אבל אנשי אנגולם היו מאוד מסבירי פנים ולא מדכאים כלל. כולם ידעו היכן ממוקם המלון, אין שם כל כך הרבה מלונות. אבל העיר הזו משמשת לקבלת פנים לאירועים גדולים. יש את פסטיבל הקומיקס הבינלאומי של אנגולה, פסטיבל הסרטים הפרנקופוני של אנגולה. יש שם הרבה אנשים מפורסמים. זו עיר מאוד תרבותית, אז התקבלנו שם מאוד. זה היה כיף.

איזה סוג של מחקר היית צריך לעשות? האם קראת ספרים מסוימים, או קיבלת השראה מסרטים או אפילו סרטים דוקומנטריים?

עשיתי הרבה מחקר על סטודנטים ב-1968 בצרפת. מצאתי הרבה מאמרים, חיבורים, מניפסטים. למעשה מצאתי מניפסט ששלחתי לווס כי הוא באמת דיבר אליי. אני צריך למצוא את זה במיילים שלי. קראתי גם את מניפסט ה-DaDa, שבאמת הדהד אותי כשהייתי נער. אז לקחתי על עצמי את המניפסטים האלה, שבהם יש קבוצה של אנשים שמתאחדים כדי להגן על מטרה שיש להם במשותף. ווס גם נתן לי רפרנסים מסרטים צרפתיים לדמות שלי. היו כמה סרטים של רנואר כמו 'כללי המשחק', והרבה סרטים מהגל החדש. עבור ג'ולייט השתמשתי ב'האמת מאת Clouzot', עם בריז'יט בארדו, המגלמת צעירה מרדנית, וב'Le Pont du Nord' של ז'אק ריבט עם פסקל אוגייר. זו גם אווירה מאוד מיוחדת, לא הכרתי את ז'אק ריבט. והקסדה והקטנוע של ג'ולייט נוצרו בהשראת ''Le Pont du Nord'', ברור. ווס עובד עם הרבה הפניות. באולם של המלון שלנו, היה שולחן עם הרבה סרטים שווס שם שם. נוכל לקחת אותם לצפות בהם בחדר שלנו ואז נוכל לדבר איתו על זה. זה היה מאוד מגניב.

עקבו אחרינו לסיקור בידור נוסף בנושא פייסבוק , טוויטר , אינסטגרם , ו Letterboxd .