צפרדע שחורה עם נשמה: מאמר סרט אנימציה של דיסני

היי, אנשים, זה אני, הדוד השיכור האהוב עליכם, בארי באזקיל! אותו דוד שלא הוזמן למפגש המשפחתי הבא כי הוא דפק בטעות את סבתא כשהיא מכוסה עיניים בניסיון להכות את הפינאטה. איך אדע שהאני הגריאטרי שלה ילך מולי?! מה שלא יהיה, הקורא עשוי להסתקרן מהכותרת הזו או לגלגל עיניים במחשבה - לא עוד כתבה בכיינית על גיוון! יש לך מזל כי זה עוד מאמר קצת מתבכיין, מסקרן לא פחות על גיוון. אני שחור , אני הולך לדון באחת האובססיות המוזרות של דיסני, לגעת בהן רימייקים לייב אקשן בינוניים עד נוראים , ומי יודע דיסני אולי לשכור אותי לכתוב סרט עיבוד לייב אקשן של במבי. יככב בו כריס רוק בתור במבי ווויל סמית' בתור הצייד.

בסדר, אני בעצם לא באטמן אבל אי אפשר היה להגיד לבאזקיל בן ה-6 שהוא לא! אני מאמין שבמשך שני ליל כל הקדושים ברציפות התלבשתי לבאטמן. בתור באטמן המקורי של ברוס וויין ו-Batman Beyond של טרי מקגיניס. בתור ילד הייתי באטמן, לא הייתי 'באטמן שחור', אף פעם לא הרגשתי שאני לא יכול להיות באטמן, תירה, גילחו לי ברקים בצד השיער שלי שגדל כדי שאוכל לרוץ מהר יותר כמו הפלאש ... Pfft, איזה מטורף. הנקודה שלי היא החברה, במיוחד, מבוגרים שכחו את כוח הדמיון של ילד. זו חבורה של מבוגרים שמתקוטטים באינטרנט ללא הרף על הפיכת הכל להיפר-ריאליסטי, אולי כמה מבוגרים לא התמזל מזלם לגדול במשק בית שעודד אותם להיות רק ילדים. צפו במגוון תוכניות אנימציה וסרטים ידידותיים למשפחות. התעוררו בזמן כדי להתכוונן לקריקטורות של שבת בבוקר כשאתם דוחפים כפית ענקית מהדגנים האהובים עליכם. אני לא יודע, זה נראה כאילו אנשים שהחמיצו חוויה קטנה, אך מיוחדת כל כך בילדותם, משחררים את התסכולים שלהם לאחרים. מאבדים את עשתונותיהם כי לדמות אין את הפרטים הקטנים ביותר שלמען האמת לא משפר את הכתיבה או התפתחות הדמות במקום זאת, משהו כמו צבע עור מתייחס אליו כאל תיבה שצריך לבדוק. תנועה שנראתה פעם מתקדמת היא עכשיו רדודה ומעצבנת.

מדוע הועלה באטמן בנושא על דיסני? הכל מתחיל בשנות ה-90 ומסתיים בתחילת שנות ה-2000 בכל הנוגע לאנימציה. יש מיתוס שהיה מעט עד לא ייצוג לאנשים שלא היו לבנים. שכביכול כל כך הרבה אנשים לא יכלו לראות את עצמם מתוכן לפני 28-31 שנים... כבודו, זה שקר פנים נועז! הבחור השחור הזה היה נופל בזה עד שצפיתי מחדש בכמה קלאסיקות, אז אתייחס אך ורק לאיזה דיסני מונפש (כולל פיקסאר) סרטים משנות ה-90 עד 2004 שהם מתקדמים להפליא, שסרטי דיסני של היום מוציאים לפועל בצורה נוראית.

הגיבן של נורטה דאם (1996): לראש הראשי יש מוגבלות גלויה, יש לו לב זהב, לא מאפשר לנראות שלו להגדיר את דמותו, נלחם נגד הגבר ומלווה בדמות נשית תומכת בועטת שאינה מכוער.

היפה והחיה (1991): הדמות הראשית היא תולעת ספרים, המשתוקקת להרפתקאות, היא מלמדת את הקהל לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו והסיפור עוסק גם בלחימה נגד קנאות או גסטון הדוש.

מולאן (1998): הדמות הראשית יוצאת מחוץ לנורמות המגדר החברתיות שלה, התרבות שלה מוצגת בכבוד, והיא מפגינה ענווה וצמיחה. למרות שהיא מבינה שהיא לא יכולה לעשות את העבודה לבד, זה דורש מאמץ צוות

אלאדין (1992): התחיל מלמטה עכשיו אנחנו כאן סוג של סיפור, התרבות של הדמות הראשית מיוצגת בכבוד, מוביל מקסים שמבין שכסף זה לא הכל, ומלווה בעניין אהבה שהוא למעלה ערך חומרני וכשותפה נהדרת היא עוזרת לבנות את הגבר שלה כשיש ספק. לאהוב מישהו בגלל שהוא הוא עצמו ולא בגלל הדברים הנוצצים.

סרט מטופש (1995): סיפור יפהפה, ולעתים משעמם אך הומוריסטי, הרפתקני בין אב יחיד לבנו.

Lilo & Stich (2002): נסיכת דיסני פולינזית הראשונה בעיניי. לפני פרוזן הוא התמודד עם קשיים שאיתם אחים (במיוחד בין אחיות) צריכים להתמודד ללא הורים, סרט נוסף שמייצג ומחבק היטב את תרבות המנהיג מבלי שזה ייראה דביק.

למצוא את נמו (2003): עוד סיפור נפלא על היותו הורה יחיד (או אפוטרופוס), ללמוד לשחרר ולקבל. לפעמים הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות עבור אנשים שאתה אוהב הוא לשחרר אותם ולחוות את החיים. זה לא אומר שאתה אוהב אותם פחות.

תראה, יש עוד הרבה אבל הנקודה היא שדיסני מעולם לא חסרה גיוון או סיפור מתקדם. בין אם הדמויות היו נמוכות, גבוהות, שמנות, רזות, חיות מדברות (אנתרופומורפיות), היספניות (הגרוב החדש של הקיסר, פרו), או דמויות עם מוגבלויות וכו'. זה לא משנה במובן זה שהתכונות הללו לא היו היחידות שלהן. זהות. הם היו דמויות בשרניות שלא הסתמכו כל הזמן על התייחסויות לתרבות הפופ, טרנד המדיה החברתית החם ביותר, או מטומטמים אחר גזע/מין/מגדר כדי להעלות אחר. הרף כל כך נמוך שהקהל קיבל כעת באופן עיוור את האסימון וההשתוללות כהתקדמות.

לסיכום…

בתור גבר שחור זה יהיה מדהים לראות יותר מובילים שחורים בסרטי אנימציה, בוא נלך! ובכל זאת, גבוה ההתרגשות הזו באיזה מחיר? תראה, דיסני ייתן לקהל בדיוק את מה שהם מבקשים אבל הנה הקאץ', זה על פרטים ואקשן. אם הקהל מבקש עוד לידים שאינם לבנים, בטוח שאין בעיה לחברה אבל אף אחד לא ציין את האיכות. היי, קח סרט של פיטר פן, הנה סרט בת הים הקטנה, הנה קח עוד כמה פיסות שסיימנו עם אלה. כולם ממהרים לבתי הקולנוע או מפעילים את דיסני+. אתה שומע את הצליל הזה? זה דיסני מפעיל את מכונת מונה הכסף שלהם כי זה משחק הסוף, להרוויח כסף. אם לדיסני היה אכפת אז למה הם משקרים לכל הפנים שלנו? אולי רוב חברי הקהל פתיים, אני לא בטוח מה הבעיה בכלל הצרכן, אבל זה צריך להיפסק אם אנשים רוצים תוכן טוב יותר בפועל. זה מפסיק כשאתה מדבר עם הכסף שלך.

דיסני מעולם לא הוציאה סרט אנימציה המתאר מנהיג שחור בהיותו בן אדם במשך כל הסרט. מה שהם יעשו זה לתאר דמות שחורה מעורפלת מבחינה גזעית כאנושית במשך כל הסרט, וזה בהחלט לא רע. הבעיה היא השקרים שאנשים שחורים מיוצגים היטב כשהם דו-חיים או נשמה במשך כל הסרט. אם זה מבוסס ביבשת אפריקה זה הכל חיות מדברות. דיסני גם צריכה לגאול את עצמה בתוך התרבות האינדיאנית על שהפכה באופן מוזר את הסיפור הטרגי של פוקהונטס לרומיאו ויוליה.

Brother Bear הוא סרט טוב בעיניי, אבל האינדיאנים נמצאים באותה סירה אם לא יותר גרוע. להיות דוב מדבר לרוב הסרט או סיפור אהבה עם המתיישבים. לא עוד לשנות את הגזע של דמויות זכיינית ותיקות, אנחנו צריכים סיפורים חדשים לגמרי, אנחנו צריכים לחקור תרבויות/אגדות ממשיות כדי להחיות אותם, להחזיר פלאים ודמיון כמו ילדים, רק פחות מתרפקים על הניסיון להיות 'התעורר'. כולנו יכולים לעשות יותר טוב, אנחנו מאכילים את המכונה והמכונה נותנת לנו בינוניות. אני בארי באזקיל, ואני צריך משקה...

נְקִישָׁה כאן לצפות היוטיוברית בריטני מגיבה לתת מבט מעמיק יותר על נושא זה.

נְקִישָׁה כאן לאהוב ולעקוב אחר Fandomwire עבור כל התוכן הטוב ביותר לסרטים, לטלוויזיה ולבידור

אל תתביישו ללחוץ כאן על מנת לעקוב אחרינו בטוויטר אנו מעריכים זאת מאוד!