ביקורת סרט: לוקה
בזמנים קשים מתמשכים, כמו שאנו חווים עקב המגיפה המתמשכת, מציאת בידור שיכול להרים אותנו רגשית ורוחנית מתגלה כשווה במיוחד. מאמר זה יסקור את סרט פיקסאר לוקה, שיצא ב-2021.
תַקצִיר
לוקה יתואר כסרט התבגרות. הסיפור מתמקד בלוקה, יצור ימי בן 12, המשתוקק לחקור את העולם האנושי. הטרופים של הסרט שחוקים ומוכרים היטב, כך שההגשה והביצוע שלהם הם המפתח להצלחת הסרט או כישלונו.
המתרחש באיטליה, הפעולה מתרחשת באוקיינוס ובעיירה הקטנה ליד הים בה חיים לוקה, משפחתו (אמא, אבא וסבתא), וקהילה של יצורי ים. אינטראקציות עם בני אדם הן מעטות והן רחוקות, המורכבות אך ורק מתצפיות קצרות המניעות את הדמיון ואין להן קשר מועט עם המציאות של מה ומי הם יצורי הים.
אמו של היצור הימי מגוננת יתר על המידה, האב מתבלבל, והסבתא חוכמה בדרכי העולם, למעשה תומכת ואף מעודדת את לוקה להמשיך ברצונו לחקור את העולם האנושי. לא קשה לראות חזרה על הנושאים של בת הים הקטנה, אבל עם כמה הבדלים קריטיים. כלומר, הסרט הזה הוא לא סיפור רומנטי והוא משחק בנושאים אקטואליים, בעיקר הגירה, שכרוכה בהכרח בהתייחסות לפחד מהאחר.
לא לחשוף יותר מדי מהסיפור, אבל לוקה אכן נכנס לעולם פני השטח שם הוא פוגש ילד אחר שהוא גם יצור ימי, אלברטו. אלברטו חי לבד ובעולם פני השטח, אולי יותר ממה שהוא חי בים. הבנים מתיידדים זה עם זה ויוצאים להרפתקה כדי לחקור יחד את עיירת הדייגים הקטנה. מכשירי הסיפור הרגילים מעבירים את כל הדמויות בטרנספורמציות שונות, המסתיימות בגילוי קיומו של היצור הימי וקבלה על ידי האוכלוסייה האנושית.
למה הסרט הזה עכשיו
אין ספק שהמגיפה גורמת למצוקה פסיכולוגית אדירה לכל קבוצות הגיל, אך בעיקר לילדים. לוקה הוא סיפור הרפתקאות עדין אפילו עם סצנות שונות של סכנה ואיום שעולות לפגוש את לוקה ואלברטו כי הם רוצים לחצות את הגבול בין התרבות שלהם לאחרת.
אחד ההיבטים היותר מעניינים של הסרט שמטופלים היטב הוא הבידוד של אלברטו ועד כמה חשוב שכל אחד ירגיש מחובר ואכפת לו. כמו כל סיפור העוסק בצעירים, שהוא קהל היעד של רוב סרטי פיקסאר, הבנה נאיבית ומלאת תקווה של העולם המונעת על ידי הדמויות הראשיות דוחפת את הפחדים המסורתיים, מבלי לכלול פחדים אצל המבוגרים כדי להניע את הטרנספורמציה לקראת הכללה והרחקה ממנו. הפרדה, המהווה מקור קבוע לסבל לדמויות שונות.
עבור ילדים רבים, המגיפה הביאה עצירה לחיי היומיום שלהם, ואילצה אותם ללכת לבית הספר מהבית ומהאינטרנט. הם בעצם היו מבודדים מהאינטראקציות החברתיות המוכרות שלהם. אמנם ברור עד כמה הסרט יכול להיות משתלם לילדים בקבוצת הגיל המתיישרת עם הדמויות, 10 עד 14, אבל הוא גם סרט מצוין למבוגרים, שמזכיר לנו שחברה משולבת היא הרבה יותר עשירה ובטוחה מחברה שבטית, שבו קבוצות חיות בפחד אחת מהשנייה, ומעוררות תוקפנות בגלל בורות.
ילדים גברים בני אותו גיל של הדמויות בסרט צריכים למצוא הרבה רגעים להתייחס למה שקורה לדמויות הראשיות, לוקה ואלברטו. הילדה המשנית, אך חשובה, גויליה, ממלאת תפקיד קטליטי עבור לוקה, על ידי היכרות עם מקצועות בית הספר ותהליך הלמידה באמצעות לימוד ספרים. היא גם מעוררת קונפליקט מרכזי בין לוקה ואלברטו שמקדם את הסיפור בצורה משמעותית.
עד סוף הסרט כל הדמויות מלבד הנבל, ילד מבוגר יותר (כנראה בן 16 עד 17), ארקול, חוות שינוי ומתבגרים. הגילוי שלוקה ואלברטו הם יצורי ים, והקבלה של קיומם כשילוב ולא הרס מחזקת את הנושא לפיו קהילות עם מגוון חזקות יותר, בריאות ובטוחות יותר מאלה שאינן.
אני ממליץ בחום על הסרט הזה, הן כיועץ רוחני והן כהורה. אני, בעצמי, התחברתי מאוד לסרט כי מצאתי את עצמי אאוטסיידר שמנסה להשתלב בכל פעם שעברנו כשהייתי באותו גיל של הדמויות הראשיות. החיבור הזה לסיפור היה נכון במיוחד כשאחד המהלכים שלי לקח אותי מהדרום (צפון קרולינה) לצפון (מסצ'וסטס) וחזרה לדרום (שוב צפון קרולינה, עם ארבע שנים ביניהם).
יש לי גם סיטואציה נוכחית שמצאתי משתקפת בסרט, עם אשתי, מדרום אפריקה, והתהליך שעברנו כדי לקבל את הגרין קארד שלה, ואחד עבור בתי החורגת. להבין איך להשתלב כשאתה מתרבות אחרת, למצוא משפחה אם אתה עקור, ולראות את האדישות הטובה, זה נושא קבוע בחיים, מה שהופך את לוקה לסרט טוב מאוד מבחינת איך שהוא מתמודד עם כל הנושאים האלה באמצעות העדשה של הדמויות הצעירות והמבוגרות.
