סקירת סרטים: אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב

בזמנים קשים מתמשכים, כמו שאנו חווים עקב המגיפה המתמשכת, מציאת בידור שיכול להרים אותנו רגשית ורוחנית מתגלה כשווה במיוחד. מאמר זה יסקור את הסרט הדרום קוריאני אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב, שיצא ב-2003.

תַקצִיר

הסרט, מאת הבמאי הדרום קוריאני קים קי-דוק עוסק בנזיר בודהיסטי במהלך חייו, מחולק לארבע העונות: אביב (ילדות), קיץ (התבגרות), סתיו (בגרות) וחורף (סוף חַיִים).

הסיפור מסופר משתי נקודות מבט, זו של נזיר אדון ותלמידו. התלמיד הוא ילד, המייצג את האביב ואילו המאסטר, בתחילת הסרט, מייצג את הסתיו. הסיפור מסופר עם צילום יפהפה המיישר כל עונה, ויזואלית, עם כל שלב בסיפורו של התלמיד שגדל.

• ביקורת סרט: לוקה

אביב

המערכה הראשונה של הסרט מציגה את התלמיד הצעיר מייסר שלוש חיות וכיצד המאסטר מלמד את הילד חמלה על ידי כך שהוא נותן לו בחוכמה את החוויה שהנחיל לבעלי החיים.

קַיִץ

המערכה השנייה של הסרט מציגה את התלמיד כנער. אם, עם בתה המתבגרת, מגיעות למנזר בתקווה לרפא את בתה החולה. שני הצעירים מתאהבים והתלמיד עוזב את המנזר.

נפילה

התלמיד חוזר למנזר לאחר שרצח את אשתו, הצעירה שאיתה ברח, בהתקף קנאה עקב ניאופתה. הוא מנסה להתאבד, אך אדונו לא יאפשר זאת. הוא נעצר ונלקח לכלא.

חוֹרֶף

התלמיד חוזר למנזר לאחר ששוחרר על תנאי; אדונו מת מאז והמנזר ללא מטפל. הוא מקבל על עצמו את תפקיד אדונו והופך לאדון החדש של המנזר. זמן לא רב לאחר מכן באה אישה עם ילד צעיר ומפקירה את הילד במנזר.

… אביב

הילד הצעיר הופך לתלמיד החדש, והמחזור מתחיל שוב.

• ביקורת סרט: Inside Out

למה הסרט הזה עכשיו

כאשר אנו שומעים את האמרה, אין חדש תחת השמש; זה מועבר לעתים קרובות כדי לציין דפוסים בחיים שכולנו חוזרים עליהם, בנפרד וכאנושות, שלעולם לא משתנים, גם אם הזמנים השתנו. הסרט הזה מעביר בצורה עוצמתית את הבחירות שאנו עושים ואת ההשלכות שהן מובילות אליהן, שמתבררות כצפויות למדי אם החלטה מסוימת תתקבל בדרכים מסוימות בזמנים מכריעים.

מה שחשוב להבין בסרט הוא אילו השלכות ניתן ללמד ואילו מהן מגיעות מבחירות ומניסיון חיים. בקנה מידה הגדול ביותר, נראה שהמסר הוא, החיים ממשיכים. עדשת המצלמה מתמקדת בנזיר ובתלמידו, שהופך לנזיר מאוחר בחייו, וכיצד תהליך הפיכתו לנזיר מתפתח בצורה, ובכן, אידאלית.

מה שאנחנו לא יודעים זה את סיפורו של הנזיר המבוגר בתחילת הסיפור ומה יהיה סיפורו של תלמיד צעיר בסוף הסרט. אנו יכולים להניח שהפיכתו לנזיר כרוכה בחיים ובחוויה של הטרגדיה של החיים, עם רגעים קיצוניים של אושר וייאוש.

איננו מכירים את סיפור האם והבת, אלא כשהוא מצטלב עם הנזיר ותלמידו. למעשה, סיפור הרקע לנשים אינו מבטיח במיוחד, אך לא פחות מדויק או מתאים. איננו מקבלים את סיפורו של הצעיר שבורח עם הצעירה וחי חיים מאושרים. הוא קיים אבל הוא לא הסיפור של הסרט הזה.

המסר של הסרט הוא לא הפטליזם של התוצאה המסוימת הזו, אלא שהחיים עשויים ממחזוריות, וכל אחד מהם יציג נושאים משותפים שכולם יחוו ויתמודדו עם הבחירות שלהם בתוכם. כמה דפוסים מגדירים ארכיטיפים מסוימים. הם יוצרים דבר מה שהוא.

האמת הראשונה מבין ארבע האמיתות הנאצלות בבודהיזם היא סבל, כאב ואומללות קיימים בחיים ועל כולנו להתמודד עם האמיתות הללו ולהתגבר עליהן כדי לחיות חיים מלאים בגלגול זה. שלוש האמיתות האחרות הן:

• האמת של סיבת הסבל
• האמת של סוף הסבל
• ואמת הדרך המובילה אל קץ הסבל

אדם מצליח להתגבר על הסבל על ידי מציאת הדרך השמונה והולכת:

• הבנה נכונה,
• מחשבה נכונה,
• דיבור נכון,
• פעולה נכונה,
• פרנסה נכונה,
• מאמץ נכון,
• מיינדפולנס נכון ו
• ריכוז נכון

או, במילים אחרות, אף אחד לא מקבל את האופי שלו למבחן כשהדברים מתנהלים כדרכו.

• ביקורת סרט: המורה שלי לתמנון

מומלץ מאוד

אני ממליץ בחום על הסרט הזה, גם כיועץ רוחני וגם כיועץ קולנוע. זהו סרט לא קל לעיכול והוא עשוי להכות מיתון עמוק, מה שצריך, אם יצפה בזמנים הנוכחיים הללו. מגיפה זו היא רק אחת מני רבות בהיסטוריה האנושית, ואנחנו מטפלים בה במידה רבה בערך באותו אופן שטופלו במגיפות בעבר. יש דפוס מגיפה עם תפקידים מוגדרים שונים וכל אחד מאיתנו משחק את התפקיד הנכון לו הוא זקוק מבחינה קארמית.

חשוב לזכור שניתן לכתוב את הסרט בדרכים רבות ושונות עם תוצאות רבות ושונות, שכולן יהיו תקפות. אבל הבחירות לסרט הזה של הבמאי הזה רצו ללכוד את המהות של שלבי בגרות, שמתקבעים כדפוסי התפתחות אנושיים: חוסר מודעות (ילדות/אביב), מודעות ללא ניסיון (התבגרות/קיץ), השלכות (בגרות/סתיו) , ומודעות (בגרות/חורף) ... וחידוש התהליך (שוב אביב).